אור הישר על בבא בתרא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף קכב:
ת"ר לתת לו פי שנים פי שנים כאחד כו', ע' בת' דבר אברהם סי' כ"ז.
רשב"ם ד"ה הא נמי תנינא דבנות צלפחד. וה"ה דהוה מצי למימר הא נמי תנינא וכל יוצאי ירכו של בן קודמין לבת כו' אלא מעובדא דבנות צלפחד ניחא ליה לאקשויי דמעשה רב ע"כ, ואילה"ק הלא לקמן ק"ל ע"ב פליגי בזה מ"ס הלכה עדיפא ומ"ס מעשה רב, ובתר הכי הביא ברייתא דתניא אין למדין הלכה מפי מעשה ע"ש, די"ל דהתם הטעם אולי אין הנדון שבא לפניו דמי לגמרי אל המעשה שראה או ששמע. משא"כ במעשה דבנות צלפחד אף דבזה גופה אשכחן דפליגי דראב"י סבר לעיל קי"ח ע"ב דגם חלק אחי אביהם נטלו, ושמואל סבר שם קי"ט ע"א דחלק בכורה נטלו רק ביתדות אהלים דהיינו מטלטלין, אבל זהו ברור מדאורייתא שנטלו על פי השי"ת בחלק הפשיטות גם בדבר שהיה רק ראוי.
אמנם אכתי איכא למידק מאי ראיה היא מבנות צלפחד הלא הן נטלו בארץ ישראל ושם ליכא במציאות דין ראוי דא"י מוחזקת היא כדאמר לעיל שם, והכא שפיר משני רנב"י דמשנתינו אשמעינן דחלק הפשיטות נוטלין בראוי כבמוחזק אפילו בחו"ל שיש שם דין ראוי גבי בכורה שלא ליטול ואפשר דא"י מוחזקת קאי על הכלל ולא על הפרט.
תוד"ה סתם. ושמא גרע מפי כשאין מחלוקת בסמוך דאיכא למימר דהדר ביה רבי מן הסתם ממה שסתם, ע' שאגת אריה סי' כ"ג.