אור הישר על בבא בתרא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף קיד:
תוד"ה והלכתא. ובההיא דריש הכונס דפליגי רבה ורב יוסף בשומר אבידה אור"י דהלכה כרבה כו', הנה התוס' האריכו בזה בכ"מ, וע' בס' המכריע ח"ג סי' כ"ב דפוס לובלין.
תוד"ה מה אשה. פ"ה אינו מיושב דמפרש בקבר אאשתו קאי כו' דודאי כשהבעל בקבר הו"ל למימר כו', ע' שאילתות פ' פנחס סי' קל"ה ובהעמק שאלה שם אות ט'.
בא"ד דמה שפירש ריב"ם דלכך פשיטא ליה בבעל משום דשאירות פקע ליה ע"י מיתה כמו ע"י גירושין אין נראה דאמר בהבא על יבמתו דלאחר מיתה נמי מיקריא שארו ע"כ, לכאורה דבריהם תמוהים הלא התם קאמרי סד"א הואיל לאחר מיתה נמי איקרי שארו אימא ליחייב עלה באשת איש קמ"ל ע"ש א"כ זהו רק הס"ד ומסיק קמ"ל דלא אמרינן חכי, ובאמת התוס' שם תירצו לפי המסקנא דהתם וכתבו דהא דפשיטא להו בסוגיין בבעל טפי מבבן היינו מהך דרשה דהתם דאשמעינן דלאחר מיתה לא מיקרי שארו ע"ש.
לכן נלע"ד דשניהם צדקו יחדו דהא גם הס"ד שם דין תורה הוא דכתיב גבי טומאה כי אם לשארו ודרשינן שארו זו אשתו, א"כ מקרא מלא הוא דלאחר מיתה נמי איקרי שארו. ובמשמש מתה הרי דרשו ג"כ מקרא דפקע שאירות כדמסיק שם קמ"ל, והשתא בירושת הבעל דאין לנו גילוי דעת מקרא, בזה נחלקו הראשונים ז"ל דהריב"ם מדמה ליה לקרא דמשמש מתה דהוא המסקנא דהתם, והתוס' מדמו ליה לקרא דטומאת כהנים, דאף דבסוגיא דהתם הוא רק הס"ד אבל עכ"פ הלא דינא הכי גבי טומאת כהנים ומשו"ה איצטריך לן קרא דשכבת זרע באשת איש להורות דפקע שאירותה כנלע"ד. אמנם זהו רק ליישב שיטת שניהם אבל התוס' בע"כ שלא הבינו כן בשיטת הריב"ם. דאל"כ מה מקום להקשות עליו אם הוא אזיל בתר המסקנא דהתם וצ"ע כעת.