אור הישר על בבא בתרא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף קיב.
דא"כ נמצאת שדה חוזרת ביובל ונמצא צדיק קבור בקבר שאינו שלו, ע' מל"מ פי"א מה' שמיטה ובח"ס הח"מ סי' קל"א ובחי"ד סי' של"א ובקצוה"ח סי' קי"ז סק"ב ובמנחת חינוך מצוה של"ט ש"מ ובת' דגל ראובן ח"ב סי' ל"ג.
אמנם אכתי איכא למידק לכאורה אמאי פריך הש"ס דוקא על אלעזר בן אהרן ולא על כל המתים הנקברים שאחרי היובל תחזור הקרקע לבעלים הראשונים ונמצאו נקברים בקברים שאינם שלהם, וי"ל דלהם היו בתי קברות באותן ארבעים ושמונה עיר שניתן לשבט לוי כדכתיב בפ' מסעי, ולא נאסר להם להקבר אלא בערי מקלט מקרא דולכל חייתם דדרשינן במכות י"ב ע"א לחיים ניתנו ולא לקבורה, אבל בארבעים ושתים עיר בודאי היו להם בתי קברות מתוקנים חוץ למגרשיהם, כמו שהיו בתי קברות מיוחדים בעריהם של שאר השבטים שלא חל עליהם דין חזרה ביובל, וכל קושית הש"ס הכא היא משום דכתיב ויקברו אותו בגבעת פנחס בנו, ואלעזר ופנחס להיותם כהנים לא נטלו חלק בארץ כדכתיב בפ' שפטים לא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל וגו', ורק אי נימא דזבין מיזבן עלה שפיר פריך אם נקבר במקום הקנוי הרי הוא חוזר ביובל ונמצא צדיק קבור בקבר שאינו שלו.
והנה בב"מ ע"ט ע"א דרשינן מקרא דמוכר שדהו לששים שנה אינה חוזרת ביובל וכ' בחינוך מצוה של"ט דלאו דוקא ששים שנה אלא אפילו יותר כו' ובמנחת חינוך שם כ' עלה דאפילו על אלפיים שנה יכול לקנות ואיני יוצא ביובל מה לי חד יובל או כמה יובלות הכלל כל דאינה לצמיתות אין יוצאת ביובל מפסוק זה ע"ש, ועפ"ז קשה דאה"נ דפנחס זבין מיזבן אבל לא לסתמא ולא לצמיתות אלא למספר אלפיים או שלש אלפים שנה וא"כ לא חזר כלל ביובל, וי"ל דקושית הש"ס היא דאף אם באופן זה מותר לכתחילה ואחרי זמן רב בטלו נמי היובלות, אבל כיון דלשעתו היה היובל נוהג לא היה פנחס קובר לכתחילה את אביו באופן שאחרי כלות משך זמן המכירה תוחזר לבעלים הראשונים ויהיה צדיק קבור בקבר שאינו שלו כנלע"ד.
תוד"ה מנין ליאיר. תימא לרשב"א אי לבאי הארץ נתחלקה הארץ אמאי לא היה ליאיר שלא היה לשגוב. הנה בביאור כוונת התוס' ומה שיש לתרץ על תמיהתם ע' בספר נפש החיים אחרי חתימת שער נ' ובחידושי באר מים חיים בסוגיין.
תוד"ה וכי תימא הא היכא דאיכא למידרש לא מוקימנן בלאו יתירי כו', ע"ל קי"ג ע"א ברשב"ם ד"ה תניא אידך.