אור הישר על בבא בתרא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף צח.
חמרא מזלא דמריה גרים שנאמר ואף כי היין בוגד גבר יהיר. ופרשב"ם לעיל צ"ו ריש ע"ב וז"ל מזלו גורם חטא של בעל היין כו', והתוס' שם סד"ה ושמואל כתבו, דלא שייך כן אלא ביין ע"ש. והנה בזה מיושב דקדוק עצום בברכות ד"ה ע"ב. גבי רב הונא דתקיפו ליה ארבע מאה דני דחמרא דאתו רבנן ואמרו ליה ליעיין מר במיליה ופירש"י יפשפש במעשיו, דלכאורה היכא אשכחן דבשביל איזה הפסד שהגיע לאיזה צדיק שיבאו ויאמרו לו שיבדוק עבור זה במעשיו, ומשמע דהתוס' שם הרגישו בזה, ומשו"ה כתבו וז"ל הרבה צדיקים יש שלוקין בגופם ובממונם אלא הם יודעים שלא היה נותן שבישא לאריסיה והיו רוצים לרמוז לו שלא יעשה עוד ע"ש, אמנם לפי המבואר בסוגיין בלא"ה ניחא, דבאמת בשום עונש לצדיק בגופו או בממונו לא שייך זה, רק דוקא הכא שהיה הפסד מרובה כזה ביין. בזה חשו לאמר לו שיפשפש במעשיו, עפ"מ שדרשו הכא מקרא כנ"ל.