אור הישר על בבא בתרא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף פב.
מכדי פסוקי נינהו ליקרי א"ל משום דמחזי כשיקרא כו', ע' בס' שער שמעון לברכות ד"מ ע"א.
תוד"ה בצרן. תימא הא נראו לקריאה ונדחו והוה לן למימר ירקבו כו' ע"כ, והנה מהאי טעמא מפרש הר"ש בבכורים פ"א מ"ו. הא דתנן יבש המעיין נקצץ האילן, דמיירי שיבש או נקצץ קודם שהפריש. דאי בשיבש או נקצץ אח"כ, הרי נראו לקריאה ונדחו וירקבו ע"ש. אמנם לפ"ז בלתי מובן לע"ד פירש"י בברכות ד"מ ע"א ופסק הרמב"ם בפ"ד הי"ב מה' בכורים. דמפרשי דהפרשת הבכורים היו קודם שיבש המעיין או נקצץ האילן. ואין לאמר נמי דלהרמב"ם לא ס"ל להאי דינא. דהא פסק שם ספ"ב המפריש בכוריו להעלותן בידו לירושלים לא ישלחם ביד שליח כו' ע"ש, ובע"כ הטעם משום דכיון דבשעת הפרשה היו ראויין לקריאה קריאה מעכבת כנ"ל, ולפ"ד התוס' דהכא לפנינו אולי אפשר ליישב, וע"ע תוס' ב"מ נ"ג ע"ב ד"ה לא פלוג בסה"ד וצ"ע.
תוד"ה מתקיף. דכיון דלוקח מסתלק מן האילנות לאחר ה' שנים היכי אית ליה העולה מן הגזע שהיא שלו לקוץ כו', ע' מה שתירץ בזה בס' באר מים חיים.