אור הישר על בבא בתרא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף לא:
שתי כיתי עדים המכחישות זא"ז אר"ה זו באה בפ"ע ומעידה וזו באה בפ"ע ומעידה ורב חסדא אמר בהדי סהדי שקרי למה לי, ע' בס' שאילת שלום סי' יוד ובת' משנה שכיר סי' מ"ח ובת' חיים שאל ח"א סי' ל"ג.
תוד"ה וזו באה. ומיהו במיגו דאי בעי הוה מזמי להו ליכא להימנינהו דיראים להזימן פן יוזמו גם הם, ע' בת' הגרע"א סי' קל"ו.
בא"ד ועוד אור"י דלא שייך מיגו אלא באדם אחד אבל בשנים לא שייך מיגו דאין דעת שניהם שוה ומה שירצה זה לטעון לא יטעון זה, וכ"כ התוס' בב"ק ע"ב ע"ב ובכתובות י"ח ע"ב, אולם לפ"ז איכא למידק לכאורה לעיל כ"ט ע"א בתוד"ה הני שהקשו אמאי הוו נוגעין בעדות הא איכא מיגו ע"ש, והלא התם תרי הוו, די"ל עפמש"כ התוס' בקידושין מ"ג ע"ב ד"ה והשתא דבטענה שנפטרים בה מממון בטוחים זה על זה שיאמרו דבר אחד כו' ע"ש, ולפ"ז גם גבי נוגעין בעדותן דלעיל נמי נפטרין מממון בטענת פרענא לך אגר ע"ש, וע"ע בת' מהר"י מינץ סי' ג' ובת' באר יצחק חי"ד סי' י"ח ובמעין החכמה דף כ"א ע"א.
תוד"ה ורבא כרב חסדא. והלא מה שהוא נפסל אינו חידוש דהא מן הדין היה להיות לשניהן פסולים כו', ע' בס' עולת שמואל ח"א סי' פ'.