אור הישר על בבא בתרא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף כו.
אבל אילן לגפנים בעינן טפי, הר"י מג"ש פי' בשם רבו האלפסי ז"ל דהאי טפי הוא ד' אמות, וע' במג"מ ולח"מ פ"י ה"ח משכנים ובבאר מים חיים בסוגיין.
שם אנא לא קייצנא דאמר רב האי דיקלא דטעון קבא אסור למקצייה וא"ר חנינא לא שכיב שבחת ברי אלא דקץ תאנתא בלא זימניה כו', הנה הגאון מהר"ש קלוגר ז"ל בתשובותיו טוב טעם ודעת חי"ד ה' מאכלי עכו"ם סי' ה' הקשה הלא אחרי שהביא לו מהא דרב אסר ל"ל להביא נמי בתר הכי מהא דר' חנינא ותירץ דאי הוה א"ל רק דברי רב היה משמע דהוה איסור ממש וא"כ איך יאמר מר אי ניחא ליה ליקוץ לכך הביא דברי ר"ח דמוכח דטעמא דרב גופיה הוא רק מכח סכנה ואי ניחא למר לכנס בסכנה יקוץ ע"ש.
וקשה דאי מטעם איסורא לא הוה מצי למימר ליה מר אי ניחא ליה ליקוץ כש"כ אי הוה טעמא משום סכנה, דלבד מה שהוא נגד הנימוס לאמר לו שיכניס עצמו בסכנה הוא כנגד הדין טפי דחמירא סכנתא מאיסורא כדמסקינן בחולין ד"י ע"א.
לכן נלע"ד עפ"מ דאמרינן בב"ק צ"א ע"ב אם היה מעולה בדמים מותר לקוץ ואסמכיה אקרא ע"ש, ולפ"ז ליכא בזה לא איסורא ולא סכנה כיון דהתורה התירה הכי לכתחילה. והכא דהצפרים היו מפסידים בפרדיסיה. הלא מצי טעין רב יוסף דההפסד בפרדס עולה יותר מכל שוויין של הדקלים, והוי כמו מעולה בדמים דמותר לקוץ לכתחילה, משו"ה הביא לו הא דרב והא דר"ח להורות לו דלדעתיה איכא בקציצה זו איסורא וסכנתא ביחד, אבל מר אי סבירא לך דהקציצה היא משום דמעולה בדמים א"כ ליכא לדידך לא איסורא ולא סכנתא ע"פ הוראת הכתוב, א"כ זיל קוץ, וע' בסוגיין תוד"ה אנא לא קייצנא.
רש"י ד"ה מ"ש מזורה בשבת דחייב אע"פ שהרוח מסייעתו כו' ע"כ, וכן פירשו כל הראשונים זולת הראב"ן בסי' א' מפרש באופן אחר.
תוד"ה אפומא דחצבא. ולפי הענין משמע שהיה בנין חזק כו', ע' בת' הרא"ש כלל ק' סי' ד'
תוד"ה זיקא. אבל הכא אין עושה לבדו כל עיקר אלא ע"י הרוח כו', ע' בס' עולת שמואל ח"א סי' ט'.