אור הישר על בבא בתרא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף ח:
ורשאים בני העיר לעשות קופה תמחוי ותמחוי קופה ולשנותה לכל מה שירצו, ע' בת' מהרי"ק סי' קכ"ג ובת' פני יהושע ח"א חא"ח סי' ד' וע"א בת' הרמב"ם דפוס ירושלם סי' קמ"ד,
שם ורשאין בני העיר להתנות על המדות ועל השערים ועל שכר פועלים ולהסיע על קיצתן, ע' בת' הריב"ש סי' רכ"ח.
שם כי הא דרבא אכפיה לרב נתן בר אמי ושקיל מיניה ד' מאה זוזי לצדקה, ע' בת' הרמ"א סי' ל"א.
רש"י ד"ה להסיע על קיצתם לקנוס את העובר על קיצת דבריהם להסיעם מדת דין תורה, ע' בת' מהרשד"ם חח"מ סי' רנ"ט ובת' הרדב"ז ח"א סי' תקמ"ה.
תוד"ה אכפיה, ואור"ת דהאי כפייה בדברים כו', ע' בת' הר"ן סי' ב' ובמש"כ בחידושי לחולין ק"י ע"ב וע"ע בשער התירוצים בסוגיין.
בא"ד ולר"י נראה דבצדקה כופין משום דאית ביה לאוי דכתיב לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ כו', ע' קצוה"ח סי' צ"ז סק"ט.
תוד"ה דין אמת לאמתו. אמת לאפוקי דין מרומה אע"ג שהעדים מעידין אותו כיון שיודעים שמשקרים לאמתו שלא יטו את הדין ע"כ, הנה התוס' חלקו אותם לשני גדרים, דאמת קאי על עצם המעשה של המתדיינים שע"פ חקירת העדים תהיה נכונה באופן שתהיה אמת, ותיבת לאמתו מוסבת על הפסק דין שיהיה נכון מצד עצמו, ובזה אפשר לבאר לשון הש"ס בשבת ל"ג ע"א עיוות הדין וקלקול הדין. דעיוות הדין קאי על עקמומיות המעשה לדין הבלתי הולמתה, ומאי דקרו לקלקול הדין הוא לדין דמצד עצמו היה משפט מעוקל, וע"ש בפירש"י ובמהרש"א.