אור הישר על בבא בתרא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף ה:
תנן בחזקת שנתן כו' אלמא עביד אינש דפרעיה בתוך זימניה כו' ת"ש בחזקת שלא נתן כו' אלמא לא עביד כו'. כה"ג אשכחן בנזיר כ"ב ע"א וכ' שם התוס' דאין זה שיטת הש"ס וע"ש מה שתירצו, וע"ע כעין זה בגיטין י"ב ע"ב, ובפירש"י שם אפשר לכוון שהוא כעין תירוץ התוס' בנזיר ע"ש, אבל הכא ליכא למיתלי באיזו פלוגתא וצע"ק.
שם שאני הכא דאמר מי יימר דמחייבו לי רבנן, ע' בת' מהר"ח או"ז סי' ר"נ.
שם והלכתא כר"ל ואפילו מיתמי ואע"ג דאמר מר הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה חזקה לא עביד אינש דפרע בגו זימניה, נלע"ד להסביר לעצמי בד"ז, הנה סברת ר"ל דא"א פורע ת"ז עומדת על שני יסודות, ראשונה התקוה שיחיה וישלם בעצמו בזמנו כמדובר ביניהם, ועוד דמלוה להוצאה ניתנה, ולפ"ז התינח כל עוד חלקו בחיים ובבריאות. משא"כ כשבא לגבות חוב אביהם מיתמי תוך זמן ההלואה, הרי אפ"ל דאביהם בשעת מחלתו מפני פחד חשש המיתה מיהר ושילם גם קודם זמן הפרעון. להכי שפיר אשמעינן דאפ"ה נשארת החזקה דא"א פורע תוך זמנו. אי משום דמלוה להוצאה ניתנה ולא היה בידו לשלם אפילו אם היה חפץ, או משום דתקות החיים קשורה באדם אפילו בעת מחלתו.
וארווחנא בזה לתרץ קושית התוס' הכא בד"ה ואפילו, ובגיטין ל"ד ע"ב ביארו דבריהם ביותר, עפ"מ דמסקינן הכא דמיתמי נמי א"צ שבועה, א"כ אמאי תנן התם אין אלמנה נפרעת מנכסי יתומים אלא בשבועה הלא כתובה לא ניתנה לגבות מחיים והוי כמו תוך זמנו דהכא. והוצרכו לתרץ משום תנאי ב"ד ע"ש, ולפמש"כ הרי חילוק גדול ביניהם, דהכא לא ימהר לפרוע קודם הזמן מפני תקותו בחיים שישלם בעצמו בזמנו, משא"כ כתובה דכל עיקרה לא ניתנה רק על הזמן דלאחר מיתתו, ומי יודע אם ישאר לו נכסים כדי כתובתה. או היורשים לא ירצו לקיים התשלומין. ולהכי סברא גדולה דאתפסה צררי כל עוד חלקו בחיים, להכי שפיר אשמעינן במשנתנו דלא תפרע אלא בשבועה, כן היה נלע"ד לולא דברי התוס'.
תוד"ה כי היכי. וכן שוכר שמא יפול ביתו של משכיר ויצטרך שוכר לצאת כו', ע' קצוה"ח סי' שי"ב סק"א.
תוד"ה אפילו מיתמי. נראה דביתומים גדולים מיירי אבל בקטנים לא גבי ואפילו תוך זמנו כו', ע' בת' רשד"ם חח"מ סי' קצ"ו וסי' ר"ח וע"ע בת' הרא"ש כלל פ"ה סי' ח'.
תוד"ה מי אמרינן. אך קשה דמ"מ תיפשוט דלא אמרינן מיגו במקום חזקה מדרב"ח דאמר בפ' כל הנשבעין המפקיד אצל חבירו בשטר צריך להחזיר לו בעדים כו', ע' תומים סי' ק"ח סק"ב.