אור הישר על בבא בתרא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף ד.
השתא מאי תקנתא דההוא גברא א"ל הוא כבה אורו של עולם דכתיב כי נר מצוה ותורה אור ילך ויעסוק באורו של עולם כו', ע' בס' מצח אהרן דרוש ז'.
שם לפיכך אם נפל הכותל המקום והאבנים של שניהם פשיטא ל"צ דנפל לרשותא דחד מינייהו א"נ דפנינהו חד לרשותא דידיה מהו דתימא ניהוי אידך הממע"ה קמ"ל, וקשה הלא בכ"מ דאמרינן הממע"ה הוא משום דכל דבר שהוא ברשותו של אדם מחזקינן דהוא שלו וממילא הוי אידך המוציא ומשו"ה עליו הראיה משא"כ הכא דידעינן ברור מדין רישא דמשנתנו דהמקום והאבנים היו מעיקרא של שניהם. וזו היא כל קושית הש"ס דפריך פשיטא, האם נימא דמשום דטבע הנפילה גרם שיפול לרשותא דחד או דבידים פנינהו לרשותא דידיה, אטו בשביל זה נכחיש מציאות ההשתתפות דמעיקרא שהמקום והאבנים היו של שניהם עד דנימא הממע"ה דל"ד לדעלמא כנ"ל, כן עפ"מ דשיטת הרשב"ם לקמן קס"ו ע"ב דהממע"ה אמרינן רק בספיקא דדינא והתוס' לקמן ס"ב ריש ע"ב כתבו דבין בספיקא דעובדא בין בספיקא דדינא אמרינן הממע"ה ע"ש, משא"כ הכא דאין שום ספק בדין או בעובדא דלכתחילה שהיו של שניהם מה מצאו להרכיב כאן דינא דהממע"ה. וע"ל ד"ב ע"א בתוס' ורמב"ן ד"ה לפיכך ובחידושי ח"ס שם ובמהר"י מג"ש ויד רמה ומהר"ם בסוגיין ובמגיד משנה פ"ב הט"ז מה' שכנים וצ"ע.
רש"י ד"ה הג"ה בפי' ר"ח. אע"ג דמנחא ברשותא דחד מינייהו לא יכול למיטען דידי נינהו דברשותי מנחי דקיי"ל שותפין לא קפדי אהדדי. ע' בת' מהרי"ט ח"א סי' ע"א.
רש"י ד"ה השתא סתם גינה אמרת לא אע"פ שהיזק ראיה קשה ע"כ, הוה הכא לא פירש"י כלום במה קשה יותר ההיזק ראיה של גינה יותר משל בקעה, אבל בתוס' לעיל ד"ב ע"ב ד"ה גינה שאני מבואר היטב ע"ש.
תוד"ה והא מבחוץ קתני קשיא ותיובתא אינה כו' ע"ל נ"ב ע"ב רשב"ם ד"ה ופסק ר"ח ובסנהדרין ע"ב ע"א רש"י ד"ה קשיא ושם ברש"י קי"ב ריש ע"א וברא"ש לברכות פ"ד סי' ב' ולגיטין פ' מי שאחזו סי' יוד.