אור הישר על אבות דרבי נתן· הרב שמואל יצחק הילמן
פרק א
עשר קללות נתקללה חוה באותה שעה כו'. בעירובין ד"ק ע"ב הוא בשם רב יצחק בר אבדימי, וע' פדר"א פי"ד ובב"ר פ"כ.
שם מכאן אמרו אל יוסיף אדם על דברים ששומע ר' יוסי אומר טוב עשרה טפחים שעומד ממאה אמה ונופל, ע' סנהדרין כ"ט סוף ע"א ובפדר"א פי"ג ובב"ר פי"ט.
שם מה חשב נחש הרשע באותה שעה אלך ואהרוג את האדם ואשא את אשתו כו', פי' הריגתו תהיה ע"י עצתו שיאכל מעץ הדעת, וקשה הלא הנחש כשהוא לעצמו חשב שאם תאכל תמות ואיך ישאנה, ונראה דלכן פירש"י בחומש בפסוק ואיבה אשית וז"ל אתה לא נתכוונת אלא שימות אדם כשיאכל הוא תחלה ותשא את חוה כו' ע"ש, ועפ"ז ניחא דאם הוא יאכל תחלה הרי ימות ותוכל אח"כ להנשא אל הנחש.
אמנם המהרש"א בסוטה ד"ט ע"ב הקשה על פירש"י אלו הלא מן הכתוב משמע שהסית חוה לאכול ממנו וא"כ גם היא תמות וע"ש מה שתירץ. ולעד"נ דחשבון הנחש היה נכון מאד וחשב בודאי דאע"ג דההסתה לאכילה היתה לשניהם יחד מ"מ הוא יאכל תחלה, לפ"מ דבעלה אמר לה דאכילה זו היא סם המות והנחש אמר לה דהוא מאכל המאיר את העינים כדכתיב ונפקחו עיניכם, ולכן קודם שתבא אצלה האכילה לפעולה הלא תהיה עדות שניהם בספק השקול עם מי הצדק, ולמען דעת האמת הגמור אין לה דרך אחרת רק לספר לבעלה אשר אמר הנחש ולהסיתו לאכילה כאשר הסיתה הנחש, ואם יאכל תחכה אותו יום ותראה אם נתקיים בו, ביום אכלך ממנו תמות, ואם לא ימות תאכל היא למחר, אבל כל זמן שהוא לא יאכל לא תרהיב היא עוז בנפשה לאכול ספק סם המות ואדם כשיאכל בודאי ימות באותו יום ואז ישאנה, כן היה חשבון הנחש, אכן לפ"מ דבעצתו הפריז על המדה לדבר על לבה או משום דנשים דעתן קלות לכן פעל עליה יותר עצת הנחש ואכלה קודם, ותתן גם לאישה עמה ויאכל, ולפמש"כ מה נמלצו דברי רש"י במה שהוסיף על האגדה לכתוב כשיאכל הוא תחילה.