אור הישר (ירושלמי)· הרב שמואל יצחק הילמן
מסכת הוריות · פרק שני
ה"א נפש אם הכהן המשיח הרי משיח כיחיד מה יחיד אם אכל בהוריית ב"ד פטור אף זה אם אכל בהוריית ב"ד פטור, ע' נועם ירושלמי תרומות פ"ח.
ה"ב אכל משחזרו בהן ב"ד חייב א"ר יוסי ולא מתניתא היא הורה בפני עצמו מתכפר לו בפ"ע כו', בקרן אורה למכילתין ד"ז ע"א משבש כאן לשון הירושלמי.
ה"ג אין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה, פי' משום דכתיב ישגו ונעלם דבר, וע' מה שפי' בזה בקרבן אהרן דבורא דחובה פרשה ד' ומה שדחה לפירושו במראה הפנים לעיל פ"א ה"א.
ה"ד מצות ה' הייתי אומר אף אוכלי שקצים ורמשים במשמע נאמר כאן מעיני ונאמר להלן מעיני מה מעיני שנאמר להלן דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת אף מעיני שנאמר כאן דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת, הנה בספרא ד דבורא דחובה פרשה ד' איצטריך האי גז"ש דמעיני מעיני דמה להלן ב"ד אף כאן ב"ד ומה להלן העלם דבר עם שגגת המעשה אף מעיני האמור כאן העלם דבר עם שגגת המעשה ע"ש. והנה בסוגיין דירושלמי בתר הכי יליף רבי חיובא דזדונו כרת ושגגתו חטאת מגז"ש דעליה, ופריך למה לא דריש רבי מעיני מעיני ע"ש, ולכאורה י"ל דהכי קבל רבי מרבו הגז"ש ואי אפשר לשנותה דאין אדם דן גז"ש מעצמו וע' תוס' שבת צ"ז ע"א, אבל ביותר קשה הרי י"ל דרבי איצטריך ליה האי מעיני מעיני כדדריש בתו"כ שם וצ"ע כעת.
שם אי מה מעיני שנאמר להלן דבר שי"ב מיתת ב"ד אף מעיני שנאמר כאן מיתת ב"ד כו', ע' תוס' יבמות ד"ט ע"א ד"ה מה ע"א ומובא בבאר שבע להוריות ד"ח ובשני המקומות לא הזכירו שהיא קושית הירושלמי הכא על אתר, וע"ע באור שמח רפט"ו משגגות.
ה"ה אנא ואת צריכא לן נצא לחוץ ונלמד נפקין ושמעון קליה דתנייא תני כהדא כו', ע' דורות הראשונים סוף ימי התנאים פכ"ב.
שם א"ר זעירא יהא רואה את החרב כולו מחתכת בבשרו כו', ע' העמק שאלה לשאילתות פ' וארא סי' מ"ב אות ה'.
ה"ו ר' יצחק שאל מעתה לא יטמא בצרעת שאינו ראוי לבא לידי דלות וכן דלי דלות, ע' משך חכמה לפ' אמור בפסוק איש איש מזרע אהרן. ה"ז כיני מתניתא אלא שאין כהן גדול חייב על טומאת מקדש וקדשיו דברי הכל והנשיא על שמיעת קול דברי ר"ש, ע' אור שמח פ"י ה"ז משגגות.