אור החיים על שמות· רבי חיים בן עטר
פרק לט · פסוק מב
כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה׳. וְחָזַר לוֹמַר פַּעַם שְׁנִיָּה דָּבָר זֶה, וְגַם בְּסָמוּךְ פַּעַם שְׁלִישִׁית, אוּלַי כִּי לְצַד שֶׁחָטְאוּ בָּעֵגֶל בְּמַחְשָׁבָה וּבְדִבּוּר וּבְמַעֲשֶׂה, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי שָׁם, וּבִבְחִינַת כָּל אַחַת כָּפְרוּ בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, אֲשֶׁר עַל כֵּן בַּתִּקּוּן הָיוּ שְׁלָשְׁתָּם יַחַד: הַנְּדָבָה הוּא הַמַּעֲשֶׂה, הַמַּחְשָׁבָה הִיא בְּחִינַת הַחָכְמָה שֶׁבַּמְּלָאכָה, הַדִּבּוּר הוּא שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה לְשֵׁם מִצְוַת ה׳, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בַּקּוֹדֵם, וּכְנֶגֶד שְׁלָשְׁתָּם אָמַר הַכָּתוּב שֶׁעָשׂוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה׳ אֶת מֹשֶׁה כִּי תִּקְּנוּ שָׁלֹשׁ הַדְרָגוֹת הָרַע.