אור החיים על שמות· רבי חיים בן עטר
פרק לה · פסוק יב
אֶת הָאָרֹן. הִתְחִיל הַכָּתוּב בַּמְּעֻלֶּה שֶׁבַּכֵּלִים, כְּמוֹ שֶׁהִתְחִיל בַּמִּשְׁכָּן בִּירִיעוֹת שֶׁל שֵׁשׁ, שֶׁהֵם גֶּדֶר הַקְּדֻשָּׁה הַמְעֻלָּה שֶׁבַּבַּיִת. וְאָמְרוֹ וְאֶת בַּדָּיו, יוֹדִיעַ הַכָּתוּב כִּי שָׁוִים הַבַּדִּים לְגוּפוֹ שֶׁל אָרוֹן בַּקְּדֻשָּׁה, וְלָזֶה תִּמְצָא שֶׁצִּוָּה הַכָּתוּב (שמות כה:טו) ״לֹא יָסוּרוּ מִמֶּנּוּ״. וְאָמְרוֹ אֶת הַכַּפֹּרֶת, כִּי לֹא שָׁוָה לִקְדֻשַּׁת הָאָרוֹן, וְכֵן תִּמְצָא שֶׁלֹּא הָיָה קָבוּעַ בָּאָרוֹן וְגַם אֵין אַזְהָרָה שֶׁלֹּא לַהֲסִירוֹ. וְאָמְרוֹ וְאֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ, הִשְׁוָה הַכָּתוּב קְדֻשָּׁתוֹ לִקְדֻשַּׁת הַכַּפֹּרֶת שֶׁהֵם בְּגֶדֶר אֶחָד.