אור החיים על שמות· רבי חיים בן עטר
פרק כט · פסוק לט
אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד וְגוֹ׳. אָמַר אֶת הַכֶּבֶשׂ כְּדֵי שֶׁלֹּא תִסְתַּפֵּק שֶׁהוּא זוּלַת שְׁנֵי כְּבָשִׂים הָאֲמוּרִים בְּסָמוּךְ, לָזֶה אָמַר אֶת הַכֶּבֶשׂ פֵּרוּשׁ אֶחָד מֵהַמֻּזְכָּרִים. וְאָמְרוֹ הָאֶחָד נִתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁהֲגַם שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם אֶלָּא כֶּבֶשׂ אֶחָד בַּנִּמְצָא – יַקְרִיבוּהוּ בַּבֹּקֶר, וְאֵין כֶּבֶשׂ שֵׁנִי שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם מְעַכֵּב. וְהִנֵּה אָמְרוֹ הָאֶחָד פֵּרוּשׁ, הֲגַם שֶׁיֵּשׁ אֶחָד וְאֵין לוֹ שֵׁנִי, וַאֲפִלּוּ בַּחִנּוּךְ שֶׁמְּעַכֵּב רִאשׁוֹן לַשֵּׁנִי כְּאָמְרָם בְּפֶרֶק הַתְּכֵלֶת (מנחות פד,ד), אֵין שֵׁנִי מְעַכֵּב לָרִאשׁוֹן.