אור החיים על שמות· רבי חיים בן עטר
פרק כז · פסוק כא
מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁאָמְרוּ בְּתוֹסֶפְתָּא דִּשְׁקָלִים (תוספתא שקלים ב): כָּל קָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר שֶׁנִּתְנַדְּבוּ מֵעַצְמָן כְּשֵׁרִים, וּבִלְבַד שֶׁיִּמְסְרוּם לַצִּבּוּר, עַד כָּאן לְשׁוֹנָם. וְהוּא מַה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, פֵּרוּשׁ כִּי שֶׁמֶן זֶה קָרְבַּן צִבּוּר, וְלָזֶה לוּ יִהְיֶה שֶׁיִּתְנַדְּבוֹ יָחִיד, צָרִיךְ שֶׁיִּמְסְרֵם לַצִּבּוּר, וְתִהְיֶה הֲבָאָתוֹ לַמִּשְׁכָּן מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.