אור החיים על שמות· רבי חיים בן עטר
פרק יט · פסוק יב
וְהִגְבַּלְתָּ וְגוֹ׳. נִרְאֶה שֶׁאֵין מִצְוַת הַגְבָּלָה זוֹ אֶלָּא לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, וְאַף עַל פִּי כֵן הִקְדִּימָהּ מֵעַתָּה כְּדֵי שֶׁיִּנְהֲגוּ בּוֹ כָּבוֹד מֵעַכְשָׁיו, גַּם יַרְגִּילוּ עַצְמָם לְהִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ בִּשְׁלֹשֶׁת יָמִים, וְאֵין לוֹמַר שֶׁיִּנְהֹג חִיּוּב הַנְּגִיעָה בָּהָר מִיּוֹם צַוּוֹתוֹ, זֶה אֵינוֹ, כִּי הוּא דָּבָר רָחוֹק שֶׁיִּתְקַדֵּשׁ הָהָר וְיִתְחַיְּבוּ עָלָיו קֹדֶם רֶדֶת שְׁכִינָתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְכֵן מַשְׁמַע מִמַּתְנִיתָא בְּסִפְרֵי (מכילתא כד) כִּי לֹא הִתְחִיל הַחִיּוּב אֶלָּא מִיּוֹם שְׁלִישִׁי.