אור החיים על שמות· רבי חיים בן עטר
פרק יד · פסוק כב
בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה. פֵּרוּשׁ אָמְרוֹ ״בְּתוֹךְ הַיָּם״ – בִּפְנִימִיּוּתוֹ, וְאָמְרוֹ בַּיַּבָּשָׁה – שֶׁלֹּא הָיָה קַרְקָעִית הַיָּם טִיט וָרֶפֶשׁ.
וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, כִּי חֵלֶק מֵהַמַּיִם שֶׁנֶּחְלַק לֹא נִשְׁפַּךְ לַצְּדָדִין. וְאָמְרוֹ ״מִימִינָם״ לוֹמַר כִּי לֹא חוֹמָה מַמָּשׁ שֶׁהוּא בְּהֶקֵּף מֵהַצְּדָדִין: