אור החיים על שמות· רבי חיים בן עטר
פרק טו · פסוק ז
וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ. פֵּרוּשׁ, לְצַד שֶׁהִזְכִּיר כִּי יַעֲרֹץ קָמָיו, הוֹסִיף לוֹמַר כִּי עוֹד לָהֶם שֶׁיַּהַרְסֵם בְּרֹב גְּאוֹנוֹ, וְהַכַּוָּנָה שֶׁלֹּא יַהַרְסֵם הֲרִיסָה קַלָּה בְּלֹא הַרְעָשָׁה אֶלָּא בְּמוֹפְתִים וּבְאוֹתוֹת יַעֲשֶׂה בָּהֶם מִשְׁפָּט כָּתוּב. וְאָמְרוֹ תְּשַׁלַּח חֲרוֹנְךָ יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ, פֵּרוּשׁ, לֹא שֶׁאַתָּה צָרִיךְ לְרֹב גְּאוֹנְךָ לַהֲרוֹס אוֹתָם, אֶלָּא הֲגַם שֶׁיָּכוֹל אַתָּה לִשְׁלֹחַ חָרוֹן אֶחָד שֶׁלְּךָ וְיִהְיֶה נֶאֱבָד כַּקַּשׁ.