אור החיים על שמות· רבי חיים בן עטר
פרק טו · פסוק ה
תְּהֹמֹת וְגוֹ׳. לְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי (שמות י״ד:כ״א) כִּי חֲצִי הַיָּם נִרְקַע וַחֲצִי נִבְקַע, וְכָל חֵלֶק יִקָּרֵא תְּהוֹם לְצַד הַפְלָגַת רִבּוּיוֹ וּשְׁנֵיהֶם יְכַסְיֻמוּ, וְעַיֵּן בְּפָסוּק ״קָפְאוּ תְהֹמֹת״ (שמות ט״ו:ח) בְּאֹפֶן אַחֵר:
יָרְדוּ בִמְצוֹלוֹת. יִרְמֹז אֶל אוֹתָם שֶׁהָיוּ מִשְׁתַּדְּלִים לַעֲלוֹת מֵהַיָּם בְּכֹחַ מְלֶאכֶת הַשִּׁיטָה, שֶׁהוֹרִידָם לְעִמְקֵי מַיִם, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק (שמות יד:כז) ״וַיְנַעֵר״ וְגוֹ׳: