אור החיים על שמות· רבי חיים בן עטר
פרק טו · פסוק ב
עָזִּי וְזִמְרָת וְגוֹ׳. הִנֵּה סֵדֶר הָעוֹמְדִים לִפְנֵי ה׳ לְשׁוֹרֵר וּלְשַׁבֵּחַ וּלְהִתְפַּלֵּל הוּא לְהַתְחִיל בַּדְּבָרִים הַמֻּשְׂכָּלִים מֵה׳ אֵלָיו וְאַחַר כָּךְ בַּמֻּשְׂכָּל מֵה׳ לַאֲבוֹתָיו, וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ שֶׁתִּקְּנוּ אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה בְּאָבוֹת – ״אֱלֹהֵינוּ״ וְאַחַר כָּךְ ״אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ״. וְלָזֶה סִדְּרוּ בְּהַתְחָלַת הַשִּׁיר מַה שֶׁהִגִּיעָם מִטּוּבוֹ, וְאָמְרוּ ״עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה״, וְהוּא מַה שֶׁנִּתְחַסֵּד ה׳ עִמָּהֶם לְהוֹשִׁיעָם מֵהַצָּרָה שֶׁהָיוּ בָּהּ קֹדֶם שֶׁיַּגִּיעַ הַקֵּץ, וְזֶה הָיָה לְצַד רַחֲמָיו אֲלֵיהֶם, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי עִנְיָן זֶה בְּאֹרֶךְ בְּפָרָשַׁת שְׁמוֹת (ג:ז), וּבְפָרָשַׁת וָאֵרָא (ו:ג). וְלָזֶה גָּמְרוּ אוֹמֶר זֶה אֵלִי וְאַחַר כָּךְ אָמְרוּ אֱלֹהֵי אָבִי, וְהוּא כַּסֵּדֶר עַצְמוֹ שֶׁל כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה שֶׁקָּבְעוּ לוֹמַר ״אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ״, וְכָאן אָמְרוּ לְשׁוֹן יָחִיד כִּי נַעֲשׂוּ כֻּלָּם כְּאִישׁ אֶחָד, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק ״וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר״.