אור החיים על שמות· רבי חיים בן עטר
פרק ד · פסוק יח
אֵלְכָה נָּא. לְדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה א,כט) שֶׁאָמְרוּ שֶׁמֻּשְׁבָּע הָיָה לְיִתְרוֹ, הֻצְרַךְ לְחַלּוֹת פָּנָיו לִמְחוֹל לוֹ עַל הַשְּׁבוּעָה.
וְאֶרְאֶה הַעוֹדָם חַיִּים. וְלֹא גִּלָּה לוֹ דְּבַר הַשְּׁלִיחוּת, כִּי לֹא אָמַר לוֹ ה׳ לֵאמֹר, וְאָמְרוּ בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים (יומא ד,א) שֶׁכָּל שֶׁלֹּא אָמַר לוֹ לֵאמֹר הֲרֵי הוּא בְּבַל תֹּאמַר.
לֵךְ לְשָׁלוֹם. פֵּרוּשׁ, מָחַל לוֹ הַשְּׁבוּעָה, וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה אֵינוֹ צָרִיךְ הַתָּרָה, אֶלָּא כָּל שֶׁמּוֹחֵל הַמַּשְׁבִּיעַ אֵין כָּאן שְׁבוּעָה.