אור החיים על ויקרא· רבי חיים בן עטר
פרק כב · פסוק טז
וְהִשִּׂיאוּ אוֹתָם וְגוֹמֵר. פֵּרוּשׁ, כְּשֶׁלֹּא יִפְרְעוּ קֶרֶן וְחֹמֶשׁ יַגְדִּילוּ גֶּדֶר הָאָשָׁם שֶׁעָשׂוּ בְּשׁוֹגֵג לִקָּרֵא מֵזִיד שֶׁהוּא עָוֹן, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ בְּיָדָם לְתַקֵּן וְאֵינָם מְתַקְּנִין. וְהוּא אָמְרוֹ וְהִשִּׂיאוּ, פֵּרוּשׁ יְנַשְּׂאוּ אוֹתָם, פֵּרוּשׁ הֵם שֶׁיִּהְיֶה הַדָּבָר עָוֹן אֶת שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא אַשְׁמָה. וְאָמְרוֹ בְּאָכְלָם אֶת קָדְשֵׁיהֶם, פֵּרוּשׁ שֶׁיֵּחָשֵׁב לָהֶם מֵזִיד אֲכִילַת הַקֳּדָשִׁים שֶׁאָכְלוּ, לֹא הֲזָדַת מְנִיעַת הַפֵּרָעוֹן. וְעַיֵּן מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק שֶׁלִּפְנֵי זֶה: