אור החיים על ויקרא· רבי חיים בן עטר
פרק יט · פסוק כו
לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם סָמַךְ הַכָּתוּב מִצְוָה זוֹ לְמִצְוַת עָרְלָה, לִרְמֹז מַה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מדרש תלפיות, בראשית רבה כא:ז) כִּי אָדָם הָרִאשׁוֹן חָטָא בַּאֲכִילַת עֵץ הַדַּעַת קֹדֶם זְמַן הֶתֵּרוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת עָרְלָה, שֶׁאִם הָיָה מַמְתִּין עַד לֵיל שַׁבָּת קֹדֶשׁ הָיָה מְקַדֵּשׁ עַל הַיַּיִן, וְזֶה הוּא סוֹד דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאָמְרוּ (סנהדרין לח:) אָדָם מוֹשֵׁךְ בְּעָרְלָתוֹ הָיָה, זוֹ הִיא עָרְלָתוֹ, וְהוּא מַה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב סָמוּךְ לְאַזְהָרַת ״וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ״ – לֹא תֹאכְלוּ, פֵּרוּשׁ, מִפְּרִי עָרְלָה, עַל הַדָּם, פֵּרוּשׁ, עַל סִבַּת הַדָּם, כִּי זוֹ סִבָּה לְכָל שְׁפִיכוּת דָּמִים, דַּם אָדָם וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו. וְיֵשׁ לְךָ לָדַעַת כִּי סִבַּת הָעֲרָלוֹת וְעִקָּרָם זֶה מְקוֹרָם, שֶׁזּוּלַת חֵטְא אָדָם לֹא הָיְתָה עָרְלָה בָּעוֹלָם לֹא שֶׁל צוֹמֵחַ וְלֹא שֶׁל בַּעֲלֵי חַיִּים.