אור החיים על דברים· רבי חיים בן עטר
פרק לד · פסוק י
וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד. פֵּרוּשׁ – וְלֹא קָם עַד עַתָּה. וְאָמְרוֹ ״עוֹד״, פֵּרוּשׁ – וְלֹא יָקוּם עוֹד כָּמוֹהוּ.
וְאָמְרוֹ בְּיִשְׂרָאֵל – רָמַז שֶׁכָּל הַשָּׂגַת נְבוּאָתוֹ הָיְתָה בְּאֶמְצָעוּת יִשְׂרָאֵל, וְצֵא וּלְמַד מֵהַשָּׁנִים שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל נְזוּפִים לֹא נִדְבַּר עִמּוֹ ה׳. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דָּרְשׁוּ (ספרי דברים לד:י) אֲבָל בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם וְכוּ׳: