אור החיים על דברים· רבי חיים בן עטר
פרק לד · פסוק ז
בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמֹתוֹ. פֵּרוּשׁ, עִם יְצִיאַת נַפְשׁוֹ נִגְמְרוּ הַמֵּאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. עוֹד נִתְכַּוֵּן לְהַסְמִיךְ ״בְּמֹתוֹ״ לְמַאֲמַר ״לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ״, לְהָעִיר שֶׁאַחַר מִיתָה הוּא אוֹמֵר ״לֹא כָהֲתָה״ וְגוֹ׳.