אור החיים על דברים· רבי חיים בן עטר
פרק לב · פסוק לד
הֲלֹא הוּא כָּמוּס עִמָּדִי וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, הֲגַם שֶׁבִּשְׁבִיל כַּעַס אוֹיֵב נִמְנַעְתִּי מֵעֲשׂוֹת בָּהֶם מִשְׁפָּט הַמִּתְחַיֵּב לָהֶם עַל מַעֲשֵׂיהֶם, לֹא מִפְּנֵי זֶה יִפָּטְרוּ מֵעֹנֶשׁ הַמַּגִּיעַ לָהֶם, הֲלֹא הוּא כָּמוּס עִמָּדִי חָתוּם בְּאוֹצְרוֹתַי לְיוֹם הַדִּין. וְעַל זֶה אָמַר הַנָּבִיא (ישעיהו י:ג) ״וּמַה תַּעֲשׂוּ לְיוֹם פְּקֻדָּה״, וְצֵא וּלְמַד מַה שֶׁחָרַד שְׁמוּאֵל מִפַּחַד יוֹם הַדִּין, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חגיגה ד:) בְּמַעֲשֵׂה בַּעֲלַת אוֹב. וְכָפַל לוֹמַר ״כָּמוּס עִמָּדִי חָתוּם״ וְגוֹ׳, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (שמות לד:ז) ״נוֹשֵׂא עָוֹן״, וּכְשֶׁיַּגִּיעַ לְגָדֵר שֶׁיֹּאמַר ״נִלְאֵיתִי נְשׂוֹא״ (ישעיהו א:יד) יַחְתְּמֵהוּ בָּאוֹצָרוֹת וְיִנְקֹם הוּא מֵעוֹשֵׂי רִשְׁעָה בְּהוֹצָאַת שֶׁמֶשׁ מִנַּרְתִּיקָהּ (נדרים ח:) וְלִהַט אוֹתָם יוֹם ה׳, וְהוּא אָמְרוֹ ״לִי נָקָם״ פֵּרוּשׁ שֶׁיִּנְקֹם הוּא בְּעַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל: