אור החיים על דברים· רבי חיים בן עטר
פרק ל · פסוק ב
וְשַׁבְתָּ עַד ה׳ אֱלֹהֶיךָ. אָמְרוֹ ״וְשַׁבְתָּ״, וְלֹא הִסְפִּיק בְּמַה שֶׁאָמַר ״וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ״, לְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי כִּי ״וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ״ וְגוֹ׳ הוּא טַעֲנַת הַנִּצָּחוֹן לְלִבּוֹ הַטּוֹעֶה, וְזֶה לְעִנְיַן לְהַכִּיר כִּי לֹא טוֹב עָשָׂה, וְהַתְּשׁוּבָה לִפְנֵי ה׳ לְהֵיטִיב דְּרָכָיו הוּא מַאֲמַר ״וְשַׁבְתָּ עַד״.