אור החיים על דברים· רבי חיים בן עטר
פרק כז · פסוק טו
וְעָנוּ כָל הָעָם וְאָמְרוּ. וְלֹא הִסְפִּיק לוֹמַר ״וְאָמַר כָּל הָעָם״ כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמַר בְּכָל הָאֲרוּרִים הָאֲמוּרִים בָּעִנְיָן, הֵעִיר ה׳ בָּרִאשׁוֹנָה שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּשְׂרָאֵל יָשִׁיבוּ זֶה, לֹא שֶׁהַלְוִיִּם יִצְטָרְכוּ לוֹמַר ״וְאָמַר כָּל הָעָם״, אֶלָּא דִּבְרֵי הַכָּתוּב הוּא שֶׁמְּצַוֶּה שֶׁיַּעֲנוּ הָעָם וְיֹאמְרוּ אָמֵן, וְאֵין עַל הַלְוִיִּם לוֹמַר ״וְאָמַר כָּל הָעָם״ וְגוֹ׳: