אור החיים על דברים· רבי חיים בן עטר
פרק כד · פסוק יז
לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, שֶׁמָּא תֹּאמַר כֵּיוָן שֶׁצִּוַּנִי ה׳ עַל הַגֵּר אַטֶּה דִּינוֹ לִזְכוּתוֹ, תַּלְמוּד לוֹמַר ״לֹא תַטֶּה״ וְגוֹ׳. וְגָמַר אוֹמֶר וְלֹא תַחֲבֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה, פֵּרוּשׁ, רַק בַּדָּבָר הַזֶּה אֲנִי מְצַוְּךָ לְהַטּוֹת לִזְכוּת, שֶׁלֹּא תַחֲבֹל בֶּגֶד שֶׁל אַלְמָנָה שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַלְוָאָה, הֲגַם שֶׁכָּל חוּץ מִמֶּנָּה יַחֲבֹל בִּגְדֵיהֶם.