אור החיים על דברים· רבי חיים בן עטר
פרק כא · פסוק טז
הַנְחִילוֹ אֶת בָּנָיו אֵת אֲשֶׁר וְגוֹ׳. וְלֹא אָמַר ״בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֵת אֲשֶׁר יִהְיֶה לוֹ אֶת בָּנָיו״, לְהַסְמִיךְ תֵּיבַת הַנְחִילוֹ לְמַאֲמַר אֶת בָּנָיו, לִרְמֹז סְבָרַת חֲכָמִים שֶׁאָמְרוּ (בבא בתרא קל.) שֶׁיָּכוֹל הָאָב לְהַנְחִיל לְבֵן אֶחָד מִבָּנָיו יוֹתֵר מִמַּה שֶׁנּוֹגֵעַ לוֹ כְּפִי הַחֲלֻקָּה.
לֹא יוּכַל לְבַכֵּר וְגוֹ׳. וְאִם בִּכֵּר עוֹבֵר בְּלָאו, וּבָזֶה יִתְיַשֵּׁב מַה שֶׁהִקְשׁוּ הַתּוֹסָפוֹת (בבא בתרא קל.) שָׁם בְּדִבּוּר הַמַּתְחִיל תַּלְמוּד לוֹמַר לִסְבָרַת רַבָּנָן.