אור החיים על דברים· רבי חיים בן עטר
פרק יד · פסוק יג
וְהָרָאָה וְגוֹ׳ לְמִינָהּ. נִרְאֶה שֶׁכָּל מִין מֵהַעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה (חולין סג.) שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִינִים הַרְבֵּה וּמְשֻׁנִּים, אָמַר בָּהֶם הַכָּתוּב ״לְמִינֵהוּ״ ״לְמִינֵיהֶם״, וְכָל שֶׁאֵין בּוֹ אֶלָּא מִינִים מוּעָטִים וְדוֹמִים קְצָת אֵינוֹ אוֹמֵר ״לְמִינוֹ״. וְהָרְאָיָה כִּי נֶשֶׁר לֹא נֶאֱמַר בּוֹ ״לְמִינוֹ״, וְאוֹמֵר בַּגְּמָרָא (חולין סא.) עַל עוֹף אֶחָד שֶׁאֵינוֹ נִכָּר שֶׁהוּא נֶשֶׁר שֶׁחוֹשְׁשִׁין שֶׁהוּא מִין נֶשֶׁר, הֲרֵי שֶׁיֵּשׁ לַנֶּשֶׁר מִינִים וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא אָמַר הַכָּתוּב ״לְמִינוֹ״.