אור החיים על דברים· רבי חיים בן עטר
פרק ה · פסוק כו
לְיִרְאָה אוֹתִי וְלִשְׁמֹר וְגוֹ׳. טַעַם שֶׁלֹּא סָמַךְ לִכְלֹל הַשְּׁמִירָה בִּכְלַל מַאֲמַר לְיִרְאָה, אוּלַי כִּי לְפִי שֶׁמִּצַּד הַיִּרְאָה יָצָא פְּרָט אֶחָד רַע, שֶׁזֶּה הָיָה סִבָּה שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הָעֵגֶל כְּשֶׁרָאוּ כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה נָפַל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד, כֵּיוָן שֶׁאֵין מֹשֶׁה שֶׁיִּהְיֶה שָׁלִיחַ לְדַבֵּר עִמָּהֶם, יָשׁוּב ה׳ לְדַבֵּר עִמָּהֶם כְּבָרִאשׁוֹנָה. לָזֶה מִהֲרוּ לַעֲשׂוֹת הָעֵגֶל לְחָשְׁבָם שֶׁיִּהְיֶה לְאֶמְצָעִי וִידַבֵּר אֲלֵיהֶם אֶת דִּבְרֵי ה׳. וְתִמְצָא שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תנחומא, כי תשא) שֶׁהָעֵגֶל הָיָה מְדַבֵּר מַמָּשׁ וְטָעוּ בּוֹ לְאֶמְצָעִי. לָזֶה דִּקְדֵּק ה׳ בְּמַאֲמָרוֹ וְאָמַר לְיִרְאָה אוֹתִי וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתַי, שֶׁתִּהְיֶה הַיִּרְאָה לָהֶם גַּם כֵּן לִשְׁמֹר וְלֹא יִשְׁגּוּ בָּהֶם מִצַּד הַיָּרֵא ה׳.
לְמַעַן יִיטַב וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, כִּי אָמְרוֹ ״מִי יִתֵּן״ וְגוֹ׳ לֹא לְצַד הַמּוֹעִיל לְאָמְרוֹ, אֶלָּא לְאַהֲבַת הַטּוֹב לְהַנֶּאֱמָר עָלָיו.