אור החיים על בראשית· רבי חיים בן עטר
פרק נ · פסוק טז
וַיְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת טַעַם אָמְרוֹ לֵאמֹר, וְאִם הַכַּוָּנָה לֵאמֹר לְיוֹסֵף, הָיָה לוֹ לוֹמַר ״לֵאמֹר אֶל יוֹסֵף״. וְאוּלַי שֶׁנִּתְכַּוְּנוּ שֶׁלֹּא יֹאמַר לוֹ הָאוֹמֵר כִּי הָאַחִים שְׁלָחוּהוּ עַל הַדָּבָר, אֶלָּא יֹאמַר שֶׁהוּא שָׁמַע מֵאָבִיו מְצַוֶּה לְהָאַחִים לוֹמַר אֵלָיו הַדְּבָרִים הָאֲמוּרִים. וְזֶה הוּא אָמְרוֹ פַּעַם שְׁנִיָּה לֵאמֹר, וְהָבֵן: