אור החיים על בראשית· רבי חיים בן עטר
פרק מט · פסוק טז
דָּן יָדִין וְגוֹ׳. אוּלַי כִּי לְצַד שֶׁאָמַר שִׁמְשׁוֹן (שופטים טז:ל) ״תָּמוֹת נַפְשִׁי עִם פְּלִשְׁתִּים״, לָזֶה אָמַר יַעֲקֹב כִּי יֶשְׁנוֹ בְּגֶדֶר עִם שׁוֹפְטֵי יִשְׂרָאֵל הַמְיֻחָדִים לְמַעְלָה בְּאֵין הֶפְרֵשׁ, וְלֹא יִגְרַע מִצַּדִּיק עֵינוֹ. וְהוּא אָמְרוֹ כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, פֵּרוּשׁ, כְּאֶחָד הַמְיֻחָד שֶׁבְּכָל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל, כִּי כָל הַשְּׁבָטִים הָיוּ בָהֶם שׁוֹפְטִים לְיִשְׂרָאֵל: