אור החיים על בראשית· רבי חיים בן עטר
פרק מט · פסוק ז
אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, לַחֵלֶק הַמְרֻבֶּה בָּהֶם יוֹתֵר מִשִּׁעוּר הָרָגִיל הוּא מְקַלֵּל, וְיִשָּׁאֵר בָּהֶם חֵלֶק הָרָגִיל בְּכָל אָדָם כְּדֵי לְקַבֵּל שָׂכָר לָעוֹלָם הַבָּא עַל כְּפִיָּתוֹ לַעֲבוֹדַת ה׳, שֶׁאִם לֹא כֵן יֻשְׁלַל מֵהֶם בִּבְחִינָתוֹ אֹשֶׁר הַמֻּשָּׂג לָנֶצַח. וְרָאָה כִּי תִּקּוּן לְקָרֵר עֹז הָרְתִיחָה הוּא לְחַלְּקֵם וְגוֹ׳, וְאָמַר ״אֲחַלְּקֵם״ וְגוֹ׳.