אור החיים על בראשית· רבי חיים בן עטר
פרק מד · פסוק טו
הֲלֹא יְדַעְתֶּם כִּי נַחֵשׁ וְגוֹ׳. בָּזֶה נִתְכַּוֵּן לִסְתּוֹר גַּם כֵּן טַעֲנָתָם שֶׁיֹּאמְרוּ: מִי גִּלָּה לָכֶם סוֹד זֶה כִּי אָנוּ הַגַּנָּבִים, זוּלַת אִם נֹאמַר כִּי מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם הֵמָּה וְהוּא עָשָׂה הַדָּבָר, לָזֶה אָמַר: ״הֲלֹא יְדַעְתֶּם כִּי נַחֵשׁ״ וְגוֹ׳, וּמִזֶּה יָדַע.
וְאָמְרוֹ אִישׁ אֲשֶׁר כָּמוֹנִי. פֵּרוּשׁ, מִן הַסְּתָם כָּל אָדָם גָּדוֹל כָּמוֹנִי יְנַחֵשׁ לָדַעַת נִסְתָּרוֹת אֲשֶׁר יוּכַל לְהַשִּׂיג, וְאִם כֵּן יִתְגַּלֶּה הַדָּבָר אֵלַי, וְהָיָה לָכֶם לָחוּשׁ עַל הַדָּבָר שֶׁלֹּא יִפָּלֵא מִמֶּנִּי.