אור החיים על בראשית· רבי חיים בן עטר
פרק מב · פסוק ב
וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת. טַעַם הַכֶּפֶל, נִתְכַּוֵּן לוֹמַר כִּי אִם לֹא יַעֲשׂוּ כֵן יִתְחַיְּבוּ בְּנַפְשָׁם בַּדִּין הָעֶלְיוֹן, וְנִמְצָאִים מֵתִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וְנִדּוֹנִים לָעוֹלָם הַבָּא, וּבְהִשְׁתַּדְּלוּתָם בַּדָּבָר יִחְיוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא יָמוּתוּ לָעוֹלָם הַבָּא:
אוֹ יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: וְנִחְיֶה אוֹ לְפָחוֹת וְלֹא נָמוּת, וְהַכַּוָּנָה הִיא שֶׁאִם יַשִּׂיגוּ לִשְׁבֹּר בְּרִבּוּי וְשׁוֹפֵעַ יִחְיוּ כְּדֶרֶךְ הַחַיִּים, וְאִם לֹא יַשִּׂיגוּ הַמַּסְפִּיק יַשִּׂיגוּ לְפָחוֹת הַצָּלַת נַפְשָׁם מִמָּוֶת בָּרָעָב.