אור החיים על בראשית· רבי חיים בן עטר
פרק מא · פסוק כז
יִהְיוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב. טַעַם שֶׁלֹּא אָמַר כֵּן עַל שֶׁבַע שְׁנֵי שָׂבָע, לְצַד שֶׁגַּם בַּיָּמִים הָהֵם הָיוּ שְׁנֵי שָׂבָע וְאֵין דָּבָר חָדָשׁ כָּל כָּךְ, אֶלָּא שֶׁיִּתְרַבֶּה הַשָּׂבָע כְּאָמְרוֹ (בראשית מא:כט) ״שָׂבָע גָּדוֹל״ שֶׁהַחִדּוּשׁ הוּא הֱיוֹת הַשָּׂבָע גָּדוֹל, לָזֶה לֹא אָמַר אֶלָּא דָּבָר חָדָשׁ מֻפְלָא שֶׁהוּא שְׁנֵי רָעָב.
עוֹד נִרְאֶה כִּי לְצַד שֶׁהַשָּׂבָע אֵינוֹ אֶלָּא לְצוֹרֶךְ תִּקּוּן שְׁנֵי רָעָב, כְּמוֹ שֶׁגִּלָּה לְבַסּוֹף שֶׁצִּוָּה לִלְקֹט תְּבוּאוֹת שְׁנֵי שָׂבָע לִשְׁנֵי רָעָב, לָזֶה לֹא הִזְכִּיר אֶלָּא שְׁנֵי הָרָעָב כִּי הוּא עִקַּר הוֹדָעַת הַחֲלוֹם אֵלָיו.