אור החיים על בראשית· רבי חיים בן עטר
פרק מא · פסוק ז
וַיִּיקַץ וְגוֹ׳ וְהִנֵּה חֲלוֹם. אוּלַי כִּי בַּחֲלוֹם הַשִּׁבֳּלִים לֹא הִכִּיר בּוֹ בַּחֲלוֹמוֹ כִּי הָיָה חוֹלֵם, וְהָיָה חוֹשֵׁב שֶׁהָיָה בְּהָקִיץ לְרוֹב בְּהִירוּת הַדָּבָר, וְהִכִּירוֹ בְּלֹא בִּלְבּוּל כְּדֶרֶךְ הַחוֹלֵם, אֶלָּא אַחַר שֶׁעָמַד מִשְּׁנָתוֹ אָז הִכִּיר לְמַפְרֵעַ כִּי הָיָה חוֹלֵם, וְהוּא אָמְרוֹ וַיִּיקַץ פַּרְעֹה וְהִנֵּה מָצָא עַצְמוֹ כִּי חֲלוֹם הָיוּ הַדְּבָרִים וְלֹא בְּהָקִיץ: