אור החיים על בראשית· רבי חיים בן עטר
פרק לו · פסוק כ
אֵלֶּה בְנֵי שֵׂעִיר וְגוֹ׳. טַעַם הוֹדָעַת עִנְיָן זֶה, לְהוֹדִיעַ שִׁעוּר מַה שֶׁנָּתַן ה׳ בִּזְכוּת הָאָבוֹת לְעֵשָׂו הֲגַם הֱיוֹתוֹ רָשָׁע. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה גַּם כֵּן דָּרְשׁוּ בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת פֶּרֶק רַבִּי עֲקִיבָא (שבת פה) וְזֶה לְשׁוֹנָם: רַבִּי אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר, חוֹרִי – שֶׁנַּעֲשׂוּ בְּנֵי חוֹרִין מִנִּכְסֵיהֶם, עַד כָּאן. הֲרֵי שֶׁיְּסַפֵּר הַכָּתוּב בִּנְתִינָתָם לְעֵשָׂו. וְאָמְרוּ עוֹד (סנהדרין צט) כִּי לְהוֹדִיעַ תִּמְנַע הֱיוֹתָהּ בְּרוּם הַמַּעֲלוֹת אֲחוֹת לוֹטָן וְנַעֲשֵׂית פִּילֶגֶשׁ לֶאֱלִיפַז, וְאֵלּוּ וָאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים: