אור החיים על בראשית· רבי חיים בן עטר
פרק לד · פסוק טז
וְנָתַנּוּ אֶת וְגוֹ׳. כָּאן נִתְחַכְּמוּ חָכְמָה גְּדוֹלָה, וְהוּא כִּי מִדֶּרֶךְ הָרַמַּאי שֶׁלֹּא לְדַקְדֵּק בִּפְרָטֵי הַתְּנָאִים, וְאַדְרַבָּא יְבַקֵּשׁ לְהָקֵל הַדָּבָר עַל שֶׁכְּנֶגְדּוֹ כְּדֵי שֶׁיִּתְרַצֶּה לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר, שֶׁבָּזֶה יַעֲשֶׂה אֶת אֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת. וּבְנֵי יַעֲקֹב הָפְכוּ הַדָּבָר, לַעֲקֹר מִלֵּב שֶׁכְּנֶגְדָּם סְפֵק עָרְמָה, וְאָמְרוּ תְּנַאי הוּא הַדָּבָר, וְנָתַנּוּ אֶת בְּנוֹתֵינוּ וְגוֹ׳ וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם נִקַּח וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ שֶׁהָרְשׁוּת בְּיָדֵינוּ לָתֵת וְלָקַחַת, וְדָבָר זֶה יַגִּיד סִימָן מֻבְהָק כִּי מְדַבְּרִים בְּיֹשֶׁר לֵבָב לֹא לְצַד עָרְמָה בָּעוֹלָם.