אור החיים על במדבר· רבי חיים בן עטר
פרק לב · פסוק יט
כִּי לֹא נִנְחַל וְגוֹ׳ כִּי בָאָה וְגוֹ׳. אָמְרוֹ כִּי לֹא נִנְחַל, הוּא נְתִינַת טַעַם לְמַה שֶׁאָמְרוּ בְּסָמוּךְ ״עַד הִתְנַחֵל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ וְגוֹ׳, שֶׁהוֹצִיאוּ עַצְמָן מֵהַנַּחֲלָה. לָזֶה אָמְרוּ טַעַם שֶׁאָנוּ מְיַחֲסִים הַנַּחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל וְלֹא לָנוּ, מִטַּעַם ״כִּי לֹא נִנְחַל אִתָּם כִּי בָאָה״ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, מִטַּעַם שֶׁבָּאָה נַחֲלָתֵנוּ וְגוֹ׳. אוֹ נִתְכַּוְּנוּ לוֹמַר שֶׁאַחַר שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם כָּל הָאָמוּר, יִוָּדַע עַתָּה שֶׁטַּעַם שְׁאֵלָתָם לֹא מִטַּעַם יִרְאָתָם מִמִּלְחֶמֶת הָעַמִּים הוּא, כְּמוֹ שֶׁבָּא הַחֲשָׁד בְּדִבְרֵי מֹשֶׁה, אֶלָּא מִטַּעַם שֶׁאֵין לָהֶם נַחֲלָה בָּאָרֶץ, כִּי ה׳ נָתַן לָהֶם נַחֲלָתָם כְּבָר מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה.