אור החיים על במדבר· רבי חיים בן עטר
פרק כג · פסוק א
בְּנֵה לִי. פֵּרוּשׁ, לְמַה שֶׁאֲנִי מְכַוֵּן וְחוֹשֵׁב בְּטַעַם הַמַּעֲשֶׂה, שֶׁהָרָשָׁע לֹא הָיָה רוֹצֶה לְגַלּוֹת יְדִיעָתוֹ וְתַחְבּוּלוֹתָיו לְבָלָק, כִּי נִכְרְתָה הָאֱמוּנָה מֵהֶם. וְעָשָׂה בָּלָק כְּמִצְוָתוֹ שֶׁל בִּלְעָם, דִּכְתִיב ״וַיַּעַשׂ בָּלָק כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר בִּלְעָם״ (במדבר כג:ב), פֵּרוּשׁ שֶׁאָמַר לוֹ לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה לְמַה שֶׁיְּכַוֵּן בִּלְעָם בַּדָּבָר. גַּם נִתְכַּוֵּן בְּמַאֲמַר כַּאֲשֶׁר, פֵּרוּשׁ תֵּכֶף שֶׁגָּמַר הַדָּבָר וְלֹא שָׁהָה.