אור החיים על במדבר· רבי חיים בן עטר
פרק כב · פסוק ח
לִינוּ פֹה. דִּקְדֵּק לוֹמַר תֵּיבַת פֹה, אוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹמַר לָהֶם שֶׁיָּלִינוּ אִתּוֹ בִּמְלוֹנוֹ, וְגָמַר אוֹמֶר הַטַּעַם וַהֲשִׁיבֹתִי וְגוֹ׳ כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר וְגוֹ׳, דִּקְדֵּק לוֹמַר ״כַּאֲשֶׁר״ וְלֹא אָמַר ״אֲשֶׁר יְדַבֵּר״ וְגוֹ׳, נִתְכַּוֵּן לוֹמַר טַעַם שֶׁאוֹמֵר לָהֶם לִינוּ פֹה עִמּוֹ כְּדֵי שֶׁתֵּכֶף וּמִיָּד כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר ה׳ אֵלָיו יְשִׁיבֵם דָּבָר, מַה שֶׁלֹּא יִהְיֶה כֵן כְּשֶׁיִּהְיוּ חוּץ לִמְלוֹנוֹ. וְאָמַר הַלַּיְלָה אוּלַי שֶׁאָמַר כֵּן לְצַד צָרוּת עֵינוֹ שֶׁלֹּא נָתַן לָהֶם אַכְסַנְיָא אֶלָּא לְלַיְלָה אֶחָת.