אור החיים על במדבר· רבי חיים בן עטר
פרק יד · פסוק לז
וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִיאֵי דִבַּת וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ – וְהֵם מוֹצִיאֵי דִּבָּה מֵתוּ, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (תהילים ט:יז) ״בְּפֹעַל כַּפָּיו נוֹקֵשׁ רָשָׁע״. עוֹד יִרְצֶה לָתֵת טַעַם לָמָּה מֵתוּ בַּמַּגֵּפָה, לְפִי שֶׁהֵם הוֹצִיאוּ דִבָּה עַל הָאָרֶץ מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה – הֵם דִּבְּרוּ דָבָר רַע וַה׳ הִכָּם בְּדֶבֶר.
לִפְנֵי ה׳. פֵּרוּשׁ, וּכְבוֹד ה׳ עוֹמֵד שָׁם קוֹדֶם עֲלוֹתוֹ, וּמְשׁוּנָּה רְשׁוּת שֶׁנִּתְּנָה לַמַּשְׁחִית כָּאן מֵרְשׁוּת שֶׁנִּתְּנָה כְּשֶׁחָרָה אַף ה׳ בְּאַהֲרֹן וּמִרְיָם שֶׁלֹּא נָגְעָה צָרַעַת בָּהֶם עַד שֶׁהָלַךְ, מַה שֶׁאֵין כֵּן כָּאן שֶׁלְּפָנָיו נִתְּנָה רְשׁוּת לִנְגוֹף אוֹיְבֵי ה׳: