אור החיים על במדבר· רבי חיים בן עטר
פרק יב · פסוק יג
וַיִּצְעַק וְגוֹ׳ לֵאמֹר. טַעַם אָמְרוֹ לֵאמֹר, בָּא בְּטַעֲנָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ שֶׁהִקְפִּיד וְיַחְזִיקוּהוּ כְּנוֹטֵר אֵיבָה, וְדִבְרֵי אַהֲרֹן יַגִּידוּ לָמוֹ, לָזֶה אָמַר בְּצָעֳקוֹ לַה׳ בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ דְּבָרִים הַנֶּאֱמָרִים בְּסָמוּךְ מִפִּי אַהֲרֹן:
עוֹד יִרְצֶה, כִּי אָמַר לִפְנֵי ה׳ קוֹדֶם הִתְפַּלְלוֹ שֶׁהוּא מוֹחֵל עַל כְּבוֹדוֹ, וְאַחַר כָּךְ הִתְפַּלֵּל ״אֵל נָא״ וְגוֹ׳:
אֵל נָא. נִתְכַּוֵּן לִשְׁאוֹל מִמִּדַּת הַחֶסֶד, כְּאָמְרוֹ (תהלים נב:ג) ״חֶסֶד אֵל״. נָא, לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה וּפִיּוּס לְעוֹרֵר הָרַחֲמִים. רְפָא נָא – פֵּרוּשׁ עַתָּה וְלֹא יִתְעַכֵּב.