אור החיים על במדבר· רבי חיים בן עטר
פרק טז · פסוק לא
כְּכַלֹּתוֹ וְגוֹ׳ אֵת כָּל הַדְּבָרִים. פֵּרוּשׁ, לֹא אִיחֲרָה וְלֹא קָדְמָה, אֶלָּא הִמְתִּינָה עַד שֶׁאָמַר כָּל הַדְּבָרִים הַצְּרִיכִין בָּעִנְיָן, וְתֵכֶף לְכַלּוֹתוֹ נִבְקְעָה.
וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה וְגוֹ׳ וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ וְגוֹ׳. וְלֹא הִסְפִּיק לוֹמַר וַתִּפְתַּח וְגוֹ׳ אוֹ וַתִּבָּקַע, עוֹד אָמַר בַּבְּקִיעָה ״הָאֲדָמָה״ וּבַפְּתִיחָה הָאָרֶץ. אוּלַי כִּי לֹא הָיָה שָׁם פֶּה הָאָרֶץ בִּמְקוֹם דְּרִיסַת רַגְלֵיהֶם, לָזֶה נִבְקְעָה הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הָיוּ עוֹמְדִים עָלֶיהָ וְנִזְדַּמֵּן שָׁם פֶּה הָאָרֶץ וְנִפְתְּחָה, וְלָזֶה כְּנֶגֶד הַמָּקוֹם שֶׁהָיוּ עוֹמְדִים בּוֹ אָמַר וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה, וּכְנֶגֶד פִּי הָאָרֶץ אָמַר וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ וְגוֹ׳: