אור החיים על במדבר· רבי חיים בן עטר
פרק טז · פסוק י
וַיַּקְרֵב וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת מַה הִיא הַהַבְדָּלָה שֶׁאָמַר בַּפָּסוּק שֶׁלִּפְנֵי זֶה, וּמַה הִיא הַקְּרִיבָה שֶׁאָמַר כָּאן? וְאוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לִשְׁתֵּי הַדְרָגוֹת: הָאַחַת הוּא הַבְדָּלַת שֵׁבֶט לֵוִי מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל בְּדֶרֶךְ כְּלָל, וּכְנֶגֶד זֶה אָמַר כִּי הִבְדִּיל וְגוֹ׳ מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל, וְהַשְּׁנִיָּה הַקְרָבַת בְּנֵי קְהָת שֶׁהִקְרִיבָם יוֹתֵר מִשְּׁאָר הַלְוִיִּם לָשֵׂאת קֹדֶשׁ קָדָשִׁים. וְעַיֵּן מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק (במדבר ד:ב) ״נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי קְהָת״, וּכְנֶגֶד זֶה אָמַר וַיַּקְרֵב אוֹתְךָ וְאֶת כָּל אַחֶיךָ פֵּרוּשׁ עָנָף הַקְּהָתִים בְּנֵי לֵוִי, וְדִקְדֵּק לוֹמַר אוֹתְךָ רָמַז לוֹ שֶׁכֻּלָּן נִסְמָכִין עָלָיו וְהוּא גָּדוֹל שֶׁבְּכֻלָּן.