אור ברסלב
אור ה המאמר הרביעי

אור ה· רבנו חסדאי קרשקש

המאמר הרביעי

המאמר השלישי

הקדמה

המאמר הד׳ בדעות וסברות: אשר השכל נוטה אליהן לפי מה שבא בקבלה. והן י״ג דרושים א׳ אם העולם נצחי במה שיבא. ב׳ אם איפשר מציאות עולם אחד או עולמים רבים. ג׳ אם הגלגלים חיים מדברים. ד׳ אם יש לתנועות הגרמים השמימיים מבוא והנהגה במשפטי האדם. ה׳ אם יש לקמיעות והלחשים מבוא בפעולות האדם. ו׳ בשדים. ז׳ העתק נפש האדם והוא שיקראוהו כת מהחכמים גלגול. ח׳ אם תשאר נפש הנער שלא הגיע לחינוך. ט׳ בגן עדן וגהינם. י׳ אם הכונה במעשה בראשית חכמת הטבע והכוונה במעשה מרכבה והי' חכמת מה שאחר הטבע כפי מה שהבינו קצת מחכמי אומתנו. י״א אם השכל והמשכיל והמושכל דבר אחד אם לאו י״ב במניע ראשון. י״ג בהמנעות השגת אמתת מהותו ית׳ לפי שלא התבאר בתורה בפירוש. המשפט הצודק באלו הדרושים אם החיוב והשלילה הנה אופן החקירה בהם כשנראה פנים בכל אמר מהם לשני הסותרים כדי שיהא נקל למעיין לברור הצודק מהבלתי צודק:

הדרוש הא'

הדרוש הא' אם העולם נצחי במה שיבא: כבר יראה שיש פנים הרבה מההראות לצד החיוב מהם כל המופתים והטענות שחשבו קצת הפלוסופים לחייב קדמותו וזה שכל הדברים שהראו בהם פנים לבטל התהוותו. יבטלו גם כן הפסדו וזה מבואר בהם מאד ומהם שאף בשנניח חדושו והתהוותו הנה למה שמהמציאות בעצמו טוב כמו שהתבאר בזולת זה המקום הנה אם כן העדרו רע ולפי שהתבאר שהרע לא יניע מאתו יתברך והוא דבר גם כן המוסכם בדברי רז״ל אמרם אין דבר רע יורד מלמעלה יתחייב אם כן לפי מה שיראה שהעדרו נמנע ואין עדיין לנצחיות זולת זה ומהם למה שהתבאר בטבעיות שההפסד הטבעי יבא מצד החמר לא מצד הצורה וזה כשיגברו הכחו׳ המתפעלות על הכחות הפועלות ואמנם יתכן זה במה שיש בו הפך ולפי שהוא מבואר בגרמים השמימיים שאין בהם הפך הוא מבואר שאין להם סבות ההפסד. ולפי שהגרמים השמימיים באמצעות תנועותיהם וניצוציהם פועלים ומשפיעים מה שבכאן הוא גם כן מבואר שאי אפשר בו שיפסד למה שהפועלים בהם תמידיים נצחיים ומהם שאחר שהונח היות ההויה הכוללת רצונית הנה יחוייב אם היתה נפסדת שיהיה הפסדה רצונית גם כן ועם ששנוי הרצון אי אפשר שיוחס לו יתברך הנה רצונו הכולל הוא ענין בלתי מצויין בטוב המוחלט הנה מכל אלו הפנים יראה מצד העיון שהעולם נצחי במה שיבא והנה יסכים בזה פשט הכתובים אמר ואתה י״י לעולם תשב כסאך לדור ודור רמז באמרו כסאך לפי מה שיראה אל השמים כאומרו השמים כסאי ואמר וישב י״י מלך לעולם והוא ידוע במלך שהוא מן המצטרף וזה שהמלך מלך במלכות ואמר י״י ימלוך לעולם ועד ואמנם לצד השלילה יש גם כן פנים מההראות מהביא למה שהונח העולם הויה כמו שקדם ומפורסם מהם שכל הוה נפש יתחייב אם כן לעולם שיהיה נפסד ומרב׳ למה שנראה בגרמים השמימיים תנועות הפכים כאלו תאמר שקצתם מתנועעים ממזרח למערב וקצתם ממערב למזרח וקצתם תנועות רבות מורכבות הנה יראה שההפסד אפשרי בהם ואם הוא אפשרי הוא מחוייב שיצא אל הפועל בזמן מה כי המאמר בשיהיה אפשרי בעצמו ולא יצא אל הפועל לעולם הוא נמנע הנה אם כן הפסדו מחוייב וכבר יסכים בזה מאמר א׳ לרז״ל אמרם שיתא אלפי שנין הוי עלמא וחד חרוב והנה לפי שיש פנים מההראות לצד החיוב ולצד השלילה ראוי שנברור בהם הצודק מהבלתי צודק ונאמר אמנם הטענה הא' לצד החיוב הנתלה במופתים אשר חשבו לקיים בהם הקדמות הוא מאמר בטל למה שכבר התבאר בהם שלא יחייבו אותו אבל התבאר חדושו במה שאין ספק בו ואולם חב' הנתלים בהקדמת האומרת שהרע לא יגיע מאתו יתברך הנה להיותה בקשר תנאי והוא שלא יגיע ממנו בעצם אבל יעבור שיגיע ממנו במקרה הוא בהכרח החומר הנה לא ימנע מפני זה העדר העולם מהכרח החמר וזה שלא יגיע הרע ממנו ית' בעצם אבל במקרה מצד המתפעל ואמנם הג׳ הנתלית בטבע הגרמים השמימיים שאין להם סבות ההפסד למה שאין בהם הפך לא תתן האמת בדרוש וזה מפנים מהם למה שנמצא בהם הפכיות בצדדי התנועות כבר יעבור בהם שהוא נמשך לעצמותם ואם היה שנעלם ממנו טבעם להפלגת מרחקם ולזה יהיה חיסור אשר בנו עליו טענתם רעוע ונפסד ומהם כי כשנודה שאין לו הפסד בטבע הנה למה שהוייתם והתמדתם רצוני כמו שהתבאר במה שקדם הנה לא ימנע אפשרות הפסדו ומהם שאם קובל שההפסד בגרמים השמימיים נמנע הנה לא ימנע הפסד מה שבכאן וזה כי למה שמצבי הגרמים השמימיים משתני׳ תמיד הנה כמו שאיפשר בחלק המיושב שישחת כן איפשר בכלו הנה למה שהבטול הזה לא יחייב אפשרות הפסדו אל לא דבר ואולם הד' הנתלית בהיות ההויה רצונית לתכלית ההטבה שלא יצוייר בטוב המוחלט הפסד כולל רצוני הנה היא אמתית בעצמה אלא שלא תתן האמ' במוחלט שלא יפסד העולם להגיעה אל הטוב ממנו להיות הולך מהלך השלמות אל עולם אחר כמו שאיפשר בזה שאנחנו בו וכמו שקדם ואמנם מה שיתאמת בטענה הזאת הוא שאי איפשר הפסדו אל לא דבר ואולם פשט הכתובים לא יחייב גם כן נצחיותו למה שלא המשיך אלא הכסא לדור ודור וזה שבהתמדת הדורות לא יפסד כסא י״י אבל באבדן הדורות יעבור הפסיד הכסא וכן המלכות יתמיד בהתמדת העולם באמרו לעולם תשב כ״ש אחר שיפסיד אל לא דבר והמלכות נצחי ואולם הטענה הא' לצד השלילה הנתלית בהקדמה האומרות שכל הוה נפסד הנה יתבאר בקלות בטולה למה שכבר הכו על קדקדה ולא התבאר אמתותה ועוד שאם הודינו בה לא תתן האמת אלא בהויה הטבעית לא בהויה רצונית ואולם הב׳ הנתלית בהפכיות הנמצא בגרמים השמימיים ושההפסד מפני זה אפשרי בהם הנה לא תתן האמת על כל פנים וזה שלא יחוייב מחלוף התנועות הפכיות בהם בעצם למה שהתבאר בהם שההויה בהם רצוניות והיתה על צד ההשגחה להשלים מה שבכאן ועוד כשנודה שההפכיות נמצא בהם הנה כמו שהיתה ההויה בהם רצונית לתכלית ההטבה כן איפשר וראוי שתהיה ההתמדה רצונית לאותו תכלית בעצמו ואולם המאמר לרז״ל שחייב חרבן זמן אחר כן כשנשתכל בו יחייב התמדת העולם יותר אם להגבלת זמן החרבן כאמרו וחד חרב שאלו היה חרב לעולם אחר השתא אלפי לא היה מקום להגביל זמן אלף אחר וזה מבואר בעצמו ואם לאמרו חרב כי שם חרבן לא יפול על העדר ולזה יראה שהם יחיייבו התמדתו אם במים אם באש וקבלו היותו זמן מוגבל חרב ולזה העולה מכל מה שנאמר חיוב נצחיות העולם במין רוצה לומר שלא יפסד אל לא דבר אבל איפשר שיפסד אל עולם אחר כשילך זה ממני מהלך השלמות אלא שנראה שמה שהעידו רז״ל בזה הוא חרבן מה שבכאן זמן מוגבל אבל בגרמים השמימיים לא חייבו דבר ולזה יותר ראוי שיאמר בנצחיותם באיש לפי דרכי התורה וכל שכן עם מה שהתבאר מציאות נצחיות כאיש בזמן תחיית המתים כמו שקדם ודי בזה בדרוש הראשון.

הדרש הב'

הדרש הב' אם אפשר מציאות עולם אחד או עולמות רבים יחד: והנה יש פנים מהחראיות לכל הצדדין אם לצד החיוב יש פנים מההראות מהם שאיך שיהיה שהוי׳ העולה אם שהיתה רצונית או מחוייבת מה המונע שלא יחול הרצון או החיוב בעולם אחד או עולמות זולת זה ומהם כי למה שהתבאר שהייתה העולם רצונית על צד ההטבה והחנינה והו׳ מבואר שאין שם כילות וצרות עין להטיב כל אשר יוסיף בעולמות יוסיף בהטבה ולזה כבר יתכן שיהיו בכאן עולמות רבים הנה מאלו הפנים יראה צד החיוב ואם צד השלילה יש לו פנים מהראות גם כן מהם שאם היו בכאן עולמית יחד לא ימלט העולם מחלוקה אם שיהיה במה שבין כמה העולמות רקות או גש׳ והיות רקות נמנע אצל הקודמים יחוייב אם כן שיהיה ביניהם גשם והגשם אם שיהיה ספוריי אם לא ואם הוא ספוריי יחוייב שנראה בקצת זמנים שמשים וירחים יותר מאחד כשהיות שניהם על האופן ואם הוא גוף חשוך הנה לפי מה שנמצא בגרמים השמימיים החשובים שיקבלום האורה מזולתם כמו הירח שקבל אורה מהשמש וקצת הככבים לדעת מי שיראה כן הנה יתחייב שיקבל אורה מה שבין העולמות מהשמשים ויתכן שנראה כוכבים רבים מעולם או מעולמות אחרים ולזה יתחייב ממה שהתבאר בחוש שלא יהיה בכאן יותר מעולם אחר ומהם כ׳ למה שלא נמצא ריבוי אישים לא באישים ההוים הנפסדים כמו בבעלי חיים ובצמחים הנה יראה שהריבוי בהם לתכלית שמירת המין לבד ולזה היו האישים הבלתי נפסדים בלתי נמצא בהם ריבוי ויתחייב אם כן שהעולם אחר שהתבאר היותו בלתי נפסד שלא יהיה בו ריבוי. ומהם כי למה שהפועל למציאות הוא אח' כתכלית הפשיטות כבר יראה שהנמצא ראוי להיות אם למה שהוסכם עליו שמהאחד הפשוט לא יתחייב אלא אחד פשוט ואם למה שכבר ירא' שהשלמות הגדול לנמצא הנאצל שיתדמה בכל מה שאפשר למאציל ולמה שהיה המאציל אחר הנה יתחייב שיהיה האחדות לנאצל שלמות לו ויתחייב אם כן מאלו הפנים מניעת הרבוי בעולמות והנה לפי שיש פנים מהראות לב' הצדדין ראוי שנברור מהם הצודק מהבלתי צודק ונאמר אמנם הטענה הא' לצד החיוב הנתלות באפשרות חלות הרצון או החיוב בעולם אחר זולת זה הנה לא תחייב המציאות אבל תתן האפשרות לבד מצד חול הרצון ואולם אם ימצא שם מונע מצד הריבוי בעצמו הנה לא ישאר שם באפשרות ואולם המניעה מצד הריבוי כבר יתכן לאחד מהטענות המראות פנים לצד השולל וזה אם להיות הריבוי מותר כאישים הנצחיים ואם להיות האחדות שלמות כמו שנזכר שם ואולם הטענה הב' הנתלית בהיות הויות העולם רצונית ולצד ההטבה והחגיגה אם היה שיתחייב ריבוי לא ימלט מהיותו מוגבל או בלתי מוגבל והנה אי איפשר שיהיה מוגבל וזה שאי זה מספר עולמות מונח איפשר שיתוסף לריבוי ההטבה ואי איפשר גם כן שיהיה בלתי מוגבל למה שיתחייב גשמי אין תכלית למספרם יחד ולפי שאי איפשר שתתחייב ריבוי בלתי מוגבל ולשון מוגבל הנה הוא מבואר שלא תחייב ריבוי ולפי שההויה על צד החנינה יחשב בה שתחייב ריבוי ההטבה בריבוי עולמות אין המלט מאחד משני עניינים אם שהחכמה האלהית גזרה שתהיה ההויה מוגבלת ואין תפישה בפגיעה התוספת ראוה למה שאין שתהיה ישאר הספק ההוא בעינו אחר שהמספר מוגבל ואם שהחכמה האלהית גזרה באחדות הנאצל להיותו מתדמה אל המאציל בו ואולם הטענה הראשונה לצד השלילות הנתלית ב׳ חלוקה ההכרחית במה שבין העולמות אם שיהיה בו רקות או מילוי אומר שאיך שיהיה לא יקרה ממנו בטל וזה שלא התבאר עדיין ביטול הרקות אבל ואולי התבאר חיובו כמו שביארנו במאמר הא' ולזה אם היה ביניהם רקות לא יקרה ממנו ביטול ואם היה ביניהם מילוי גם כן לא יתחייבו הבטולים ההם וזה כי למרחק הרב שבין העולמות יתכן שלא נראה מהכוכבים ההם דבר ואולם הב' הלקוחה מהחפוש בלתי נותנת האמת בדרוש הזה וזה שההקש ההמשלי לא יוקח ממנו מופת ועוד שלמה שקרה באישים הנצחיים שריבויים בעולם אחד בלתי הכרחי ואולי שהיה מזיק הנה לא ילקח מהם ראיה למניעת ריבויים בעולמות מתחלפים ואולם הג׳ הלקיחה משלמות הפועל והתדמות הנאצל אליו בתאר האחדות בלתי מחייבת מניעה הריבוי גם כן וזה להיות כל א׳ מהם בלתי צריך אל שלמותו וכאשר היה האחדות אשר בעולם הזה על דרך משל בלתי צריך אל זולתו הנה הריבוי הקורה למספר העולמות איננו מזיק לשלמות האחדות אשר בעולם הזה ואם היה מפאת המאציל יחוייב האחדות לנאצל הנה להיותו מאציל לתכלית ההטבה והחגיגה הנה לא ימנע ריבוי המקבלים להטבה שלא יתחייב מהמטיב האחר וזה מבואר בנפשו וכאשר היה זה כן והוא שכבר התבאר שאין בכל הטענות שזכרנו אם לצד החיוב ואם לצד השלילה שיתן האמת בדרוש ומה שהתבאר מהם הוא אפשרות הריבוי לבד הנה ראוי שלא נרחיק בה שבא בדרש לקצת רז״ל אמרם בא' מע״ז מלמד ששט בי״ח אלף עולמות והכוונה בו שהשגחתו משוטטת בכל העולמות ההם וזהו מה שכוונו בדרוש הזה והנה לא ראינו להאריך בדחיית קצת דמויים שעשה הפלוסוף לבאר שאין שם אלא עולם אחד למה שאם הודינו בעולמות רבים סלקנו המקומות הטבעיים באמרו שאם הודינו בהם היה מחריב שחלקי הארץ על דרך משל אשר בעולם האחר יתנועעו אל מקומם הטבעי אשר בעולם האחר כי הנה זה פיתוי דברים אין שורש להם וזה שבהניחנו עולמות רבים הודינו במקום הטבעיים בעולם עולם כאלו תאמר הארץ תבקש מרכזה אשר בעולמה והאש יבקש מרכזו אשר בעולמו וזה מבואר בנפשו. והנה זה מספיק בדרוש הזה.

הדרוש הג'

הדרוש הג' אם הגרמים השמימיים חיים מדברים: והנה יש פנים מהראות לכל הצדדין אם מצד החיוב יש לו פנים מההראות מהם כי למה שהתבאר מתנועותיהם היותם ביותר שלם שבפנים להשלים בתמידות מה שבכאן היא מבואר בהם שהתחלתם מצייור שכליי והנה יראה היותם משיגים זה הציור וזה שאם הנחנו אותם בלתי מצויירים הנה לא ימלט מהיות זה הסדור הנפלא בהם אם על דרך הטבע כמו העניין בתנועות היסודות או מפאת מכריח יכריחם על זה הסדור כי מן השקר שיהיה בקרי להיות הסדור הזה הנפלא תמידי ומדובק להשלים מה שבכאן. וכבר יראה שהוא מן השקר שיהיה על דרך הטבע וזה שאנחנו נראה התנועות אשר על דרך הטבע שיש להם דבר ממנו הוה התנועה ודבר תהיה אליו התנועה כמו הענין ביסודות ובשאר מיני המורכבים שאינה בעלי גשם וכן גם התנועה במקרה כשהיו על זולת מקומה והמנוחה להם במקומו׳ הטבעי ובגרמים השמימיים אין בהם דבר ממנו התנועה ודבר אליו תהיה התנועה וזה שמה שממנו יתנועעו אליו יתנועעו וגם לא נמצא להם מנוחה בכל זה הזמן הארוך ולזה יראה שא״א בזאת התנועה שיהיה בדרך הטבע והוא מבואר ג״כ שאינה בדרך ההכרח כי מה שזה דרכו אינו מתמיד ולא ימצא ממנו אלא מעט וזה הפך מה שיראה ממנה ועוד שאנחנו נמצא בדרך הטבע שישים בדבר דבר מה מהדברים תחלה לפעולות המסודרות מהם וכל אשר היה הדבר יותר נכבד היתה ההתחלה יותר מספקת ולזה תמצא שהאדם יותר מספיק כשיוסדרו ממנו הפעולות הצר כות לשמירת גופו ומינו משאר הב״ח והב״ת מהצמחים כמו שתבאר זה כלו בספר ב״ח וכאשר התבאר זה והוא מבואר מהגרמים השמימיים שהם יותר נכבדים משאר הדברים הטבעיים הוא מבואר שהוא ראוי שישים הטבע בהם התחלה לעשות פעולותיהם יותר מספקת משאר דברים הטבעיים וזה אמנם לעצם מדרגתם והיותם שלמי ההויה ועוד כי אם היה על צד ההכרח יחוייב שיהיה המכריח גשם כי איך יהיה לגרם השמימיי אופן מה השתעבד לשכל המניע אם לא באמצעות גשם. ולפי שהתבאר שיגשם לא יניע אלא כשיתנועע הנה יחוייב שיניע בבחירה להיות בעל נפש ואם מצד נפש אחר מכריח ולפי שלא ילך לבלתי תכלית הנה בהכרח שיכלה אל מתנועע בעל נפש וכאשר היה זה כן הנה ראוי שיונח כן בתחלה העיון למה שהטבע לא יעשה דבר לבטלה ולזה הוא מבואר בהם שתנועתם על צד הציור והבחירה להשלים מה שבכאן ומהם שפשט הכתובים מורה על היותם משיגים אמר השמים מספרים כבוד אל וגו' הנה מאלו הפנים יראה צד החיוב ואולם צד השלילה יש לו גם כן פנים מההראות מהם שלפי שהיו הגרמים השמימיים חמריים ואנחנו נראה בהשגות החמריות שהם נקנות באמצעות החוש והיו הגרמים השמימיים בלתי בעלי חוש להיותם בלתי בעלי איכיות כמו שבא זה בספר שמים ועולם הנה א"כ א״א שיצויירו ומהם שאם היה שיציירו תהיה תנועתם ע"צ התשוקה והבחירה להשלים הנמצאות השפלות ולהיותם פועלים לתכלית ידוע יתחייב שישיגו פרטי תנועות הכוכבים וחדושי הזויות והמזנתם אשר בהם יתישר הנעת התכלית ולפי שהשגית הפרטיות לא יצוייר הגעתם בזולת החוש הנה א"כ אי איפשר שתהיה תנועתם ע״צ הציור הנה מאלו הפנים יראה צד השלילה ולפי שיש פנים מההראות לב צדדי ראוי שנברור מהם הצודק מהבלתי צודק ונאמר אמנם הטענה הא׳ לצד החיוב בלתי נותנת האמת בדרוש וזה שאנחנו נראה בתנועות הטבעיות הפכיות וחליף מה מה שהיסודות מהם שהתנועה אל האמצע ומהם שהתנועה מן האמצע וכאשר היה זה כן מה המונע שתהיה התנועה הטבעי לגרמים השמימיים סביב האמצעי וג״כ אם היה שביסוד המנוחה להם היא טבעיים כאשר היו במקום הטבעי מה המונע שבגרמים השמימיים תהיה התנועה להם היא הטבעית ושתהיה ביניהם וכן היסודות שתי חלופים כאשר נמצא ביסודות עצמם חלוף בתנועתם ובמנוחתם וגם כן מה שנאמר במניעת היות תנועתם על צד ההכרח למה שהוא ראוי שישים הטבע בהם התחלה יותר מספקת משאר הדברים הטבעיים לעצם הדרגתם הוא נערך אל הדרוש וזה שאם היו הגרמים השמימיים גופיים הנה. מדרגת הנמלה להיותה ב״ח גדולה מהם כי היסודות להיותם גדולי הכמות אינם כשעור מהחשיבות כמו הב״ח וכל שכן האדם ואם הוא קטן הכמות מאד ביחס אליהם ועוד שכבר יראה שלא ימלט העניין מחלוקה בגרמים השמימיים וזה אם שתהיה להם טבעית המנוחה והתנועה עד שאם היה כן יחוייב בהם שינוחו ויתנועעו יחד ושקר גם כן שתהיה להם המנוחה טבעית שאם היה כן לא היה איפשר בהם שיתנועעו אלא מפאת מכריח והוא מה שברחו ושקר גם כן שלא תהיה טבעית לא התנועה ולא המנוחה וזה שלא ימלט מהיות הטבע שם בהם דתחלה שיתנועעו ונוחו אם שלא שם בהם כח על זה הנה לא יתוארו לא בתנועה ולא במנוחה והיה נמנע בהם שיתנועעו ואנחנו נראה אותם מתנועעים תמיד מבלתי שנרגיש להם מנוחה בכל הזמן הארוך שהועתקו אלינו קורותיו ואם יאמר אומר שחתנועה להם איננה טבעית אבל בחירית להשלים מה שבכאן מהנמצאות השפלות כמו שנמצא באדם ובבעלי חיים שיש להם תנועה בחירים אמרנו לו שאנחנו לא נרחיק היות התנועה באיכות אבל אומר שאין המלט מהיות טבעית וזה שאי איפשר מבלתי ששם הטבע בהם התחלת התנועה בכלל כמו שיצדק באדם ובבעלי חיים שצד התנועה בחיריי אבל התנועה בכלל טבעיות להם וכאשר התאמת שהתנועה אשר לגרמים השמימיים טבעית הנה לא יחוייב שתהיה צד התנועה בחיריית אלא ששם הטבע התחלת התנועה בהם להשלים מה שבכאן ולזה התבאר שהטענה המחייבת בדרוש והוא שעשאה הפלוסוף ונמשכו אחריו מפרשי ספריו וקצת מחכמי אומתנו בלתי נותנת האמת לצד המחייב ואמנם הטענה הב׳ שיסודה פשט הכתיבים איננה מחייבת גם כן למה שאין ספק שנאמרו על צד השיר וההמשל עוצם הוראתם על כבוד השם יתברך וכמו שאמר על צד השיר אז ירננו עצי היער ורבים זולתו ואמנם הטענות שנאמרו לצד השולל עם שחייבו שלא יצוייר בהם השגות פרטיות הנה לא ירחיקו שלא יצוייר ציור כולל מפאת מניעם שהם מתנועעים להשלים מה שבכאן ולזה הוא מבואר שדלתי החקירה ננעלות בדרוש הזה ולזה מה שיראה שאין להוציא הכתובים וסדור אנשי כנסת הגדולה מפשטן וכ״ש אם היה פירש אופנים וחיות הקדש הנזכרים במרכבת יחזקאל. ובסדור לברכות הגלגלים והככבים ודי בזה הדרוש השלישי:

הדרוש הד'

הדרוש הד' אם יש לתנועות הנדמים השמימיים מבוא והנהגה במשפט האדם: ואמנם לפי שהתבאר בטבעיות שהגרמים השמימיים מניעים היסודות ומרכיבים אותם ומשפיעים במירכבים כח והכנה אל שיקבלו צורותם הטבעיות. ואין ספק שימשכו מזה מדות ורשמים לפי המזגת המורכבים ההם מהאיכיות הד' עד שימשך מזה גם כן שישימו קצת בני אדם אל שיקבלו השפע האלהי הנבואיי לפי הכנת יצירתם הטבעית הנה לא נפל ספק במין הזה מן ההנהגה במשפטי האדם אבל במה שלא יתחייב מהמזגת האיכיות הד' כאלו תאמר היות האדם עני או עשיר מצליח בקניינים ומוצא מטמונות או ההפך בעל נשים רבות או אחת וכ״ש צדיק או רשע הנה נפל הספק בכיוצא בזה אם יש הנהגה ומבוא לגרמים השמימיים בו והנה הצד המחייב נתפרסם לבעלי משפטי הככבים שנתאמת להם עם השנות רב שלפי מערכות הככבים בבתיהם ומבטם קצתם אל קצתם והדבוקים והנה התנאים זכרום יתחייבו הדברים ההם ואם היה שאי מבוא לאיכיות הדברים. ואולם צד השולל יש לו גם כן פנים מההראות מהם שלפי שהתבאר של כל דבר טבעי היה או מלאכות ד׳ סבות והם הפועל והחמר והצורה והתכלית הוא מבואר שאם היה לגרמים השמימיים כח והנהגה באלו העניינים הנה היה זה הפעל לבד בתנאי שיהיה החמר נכון ומזומן ולזה יראה שלא יתחייב מהנחגתם לבד מציאות הדברים ההם שאם היה מתחייב לא היה החמר בעל אפשרות ומהם שהוא ידוע שסבות הדברים מהם טבעיות ומהם חצונית ומהם מקריות ואלו היו הדברים מוגבלים ומתחייבים מהנהגת הגרמים השמימיים לא היה המקרה מקרה ולא הרצון רצון. ומהם שהוא ידוע שהעצומים הנבדלים מחומר גדולי הערך מהעצמים החמריים עד שלפי האמת הנפרדים הם הפועלים והחמריים הם המתפעלים ולפי שהיתה נפש האדם אצולה מן העליונים איך יתכן לגרמים החמריים לפעול בהם ומהם שאם היו ענייני האדם בחיוב הנה מצות התורה ואזהרותיה לריק והיה הגמול והעונש בלתי ראוי ומהם שאם היה לחלק היה אמות מה הנה יחשב שלא היה ראוי להרחיק החלק הזה כמו העוגנות והניחוש שכבר יראה שהחלק הזה לבד הוא שאסרה התורה ר״ל החלק שאין לו התלות במזג ובטבע האיכיות כמו שפירשו עונות שעה זו יפה לצאת מלשון עונות וניחוש כגון צבי הפסיקו ואולם לפי שהצד המחייב יתבאר מן החוש עם השנות רב ובייחוד מהטלסמאות והלוחות הניחו בעלי המשפט שאינם דברים נמשכים לאיכיות הד' הנה אלו היו פנים מההראותם לצד השולל ספקות לצד המחייב וראוי שנשתדל בהתרם ונאמר שהטענה הראשונה אשר יסודה אפשרות הנמצא בדברים לא תבטל הנהגת הגרמים השמימיים לב׳ סבות הא' שעם היותם פועלים במורכבים בעלי אפשרות הנה האפשרות להם מצד עצמם והחיוב מצד סבותם כאלו תאמר שחמד הכסף לו אפשרות שיהיה גביע או טבעת וכשהאומן פועל בו צורת הטבעת הנה מחוייב שיהיה טבעת מצד הפועל. אבל נשאר האפשרות מצד עצמו והב׳ שעם היותם פועלים ומכינים החמר אינם פועלים בהכרח ובלבד באדם שהוא בעל שכל ובחיר' כאשר הארכנו בכלל הה׳ מהמאמר הב' ובזה הדרך בעצמו יסולק הספק הב' הנתלה בדברים המקריים והרצוניים ואולם הג' הנתלה במעלת הנפש המשכלת הנה כבר אמרנו שהבחירה למעלה מן המערכת ואפשר לאדם להיות מושגח השגחה פרטית ינצח בו המערכת כמו שנתבאר זה במה שאין ספק בו במאמר הב' והג׳ ושם ביארנו איך היה המצות והאזהרות לתכלית נפלא והותר הספק הד' ואולם הה' הנתלה בהרחקת התורה החלק הזה הוא ממה שיקל התרו וזה כי העוננות והניחוש ממה שיביא המון העם לסלק מעליהם הבטחון בש״י ולבטל ההשתדלות וזה לסכלותם בסוד אפשרות הדברים וחיובם אבל יחשבו שהדברים כלם מחיייבים במוחלט ושהחריצות בדברים שקר והוא שקר מבואר אין ספק באמתתו ובזה נסתלקו הספקות מהדרוש הזה ונתבאר הצד המחייב והוא מה שהסכימו חז״ל במקומות הרבה מהתלמוד עם שחייבו שהמושגח האמתי הוא למעלה מהמערכת כמו שהוא האמת בעצמו. ודי בזה בדרוש הד׳:

הדרוש הה'

הדרוש הה' אם יש לקמיעות והלחשים מבוא בפעולות האדם: הנה אם היה מחכמי אומתינו והרחיקו מאד שיחיה להם מבוא כלל אבל החזיקו המאמין בהם לאיש שוגה ופתי אמנם אנחנו לא נכזיב החוש ומה שנתפרסם לרז״ל במקומות רבים מהתלמוד אלא שצריך שנשתדל בהתר הספק הזה דחזק והוא המראה פנים לצד השולל והוא איך יגיע הפועל המכוון מהפועל בקמיעות או בלחשים אשר הוא פועל חוץ מהמנהג הטבעי. וזה שכבר התבאר במה שאחר הטבע שכל דבר שיוציא זולתו מהכח אל הפועל הנה ימציא לו בפעל מה שנמצא למתפעל בכח ולפי שהוא מבואר שאין בקמיעית והלחשים דבר בפועל ממה שיכוין בהם. הנה אם כן אין הקמיעות והלחשים הפועלים לזה הפועל ומזה הצד בעצמו. יתבאר שאין הגשמים השמימיים הפועלים וזה שאין יחס בינם ובין הקמיעות והלחשים. וכבר יראה שהשם יתברך ויתעלה שמו לעד אינו הפועל. וזה מפנים מהם שלמה שהמבואר מהפעולת האלה שהם מיוחסות לרצון הפועל יתחייב אם כן שיהיה השם יתברך וישתבח שמו לעד נמשך גם כן והוא מגונה׳ מאד ומהם כי לפי שהפעולות המכונות ההם מהם לטובה ומהם לרעה יתחייב שיהיה השם יתברך מסכים אל הרע ההוא חלילה ומהם שאם היה השם יתברך פועל והוא מבואר באלו שהם מפועל הבחירה והרצון לאדם יתחייב אם שתהיה לו יתברך חדוש רצון והוא נמנע בחקו ואם שיהיה כן מרצונו הקדום בעת ההיא ויבטל טבע האפשר למה שיהיה רצון האדם בו מחוייב ומוכרח בלתי רוצה התבאר א״כ שאין הש״י הפועל והוא מבואר שאין אדם הוא הפועל וזה שהוא מן המבואר בו שלא יפעל דבר חוץ מהמנהגת הטבעי במה שהוא אדם וכאשר יפעלהו יחוייב שיפעלהו באמצעות הקמיעות והלחשים ולזה איזה התיחסות ביניהם ובין הפועל המניע מהם מי יתן ואדע ואמנם הספק הזה ואם הוא חזק אין התרו ממה שיקשה וזה שכבר יראה שהפועל הקרוב לפעל הזה המגיע מהקמיעות והלחשים איננו אחד בכלם אבל הוא מתחלף בהם. מהם שהפועל הקרוב הוא הגרמים השמימיים ומהם שהפועל הקרוב הוא הש״י ואמנם ישתתפו שהקמיעות והלחשים להם במדרגת הכלי וזה שמהם יש בהם קשר ותנאי שיהיה הפועל להם חכם וירא חטא ושיעשה פעולותיו באופן מהקדושה והטהרה והמחשבה הנכונה אשר זה וכיוצא בו מין ממיני התפלה והעבודה אשר כבר התבאר שיועילו לו ולזולתו ואמנם המעשים ההם הקויים ועמודים אשר בהם ישענו המחשבות ולזה היו הקמיעות והלחשים במין הזה במדרגת הכלי למה שיקבע האמונה והמחשבה בלבות בעליהן אשר באמצעותם יפעלו. ומהם שאין בהם תנאי וקשר שיהיה הפועל ירא חטא ושאר התנאים והמין הזה איננו רחוק שיהיו הפועלים הגרמים השמימיים ושיהיה המעשים במדרגת הכלי. וזה אמנם לקשר והתייחסות אשר בין הגרמים השמימיים והנמצאות השפלות. וזה שאנחנו ואם היה שנסבל זה התייחסות והדמיון הנה אין המלט מההתייחסות מה ביניהם. ואם היה שהפלוסוף דמה שאינם בעלי אכיות. ולפי שההתייחסות הוא אם עצמותי ואם מקרי והוא מבואר לחלוף עצמותם ולרחקם קצת מקצת שאיננו עצמותי הנה יהיה כהכרח מקרי וההתייחסות הזה המקרי הוא בהכרח דומה לאלו האיכיות אשר לנמצאות השפלות. ואולם איך יתבאר זה הנה ממה שאומר מה שאנחנו נראה שהשמש יחמם האויר והירח יקרר אותו ואם היה שהתבאר בככבים שאינם בעלי איכיות הללו והוא מבואר בכל דבר שיוציא זולתי מן הכח אל הפעל בדבר מה שהוא נמצא לו בפעל מה שנמצא למתפעל בכח לא אשער איך יתיחם החום והקור השמש והירח אלא א״כ נאמר שניצוץ השמש מתיחס לטבע החום וניצוץ הירח מתיחס לטבע הקור ואולי שיהיה לשינוי טבעיהם רושם בזה ואיך שהיה אחר שהניצוצים מתיחסים להם יחוייב בהכרח היותם תחת סוג א׳ מהאיכיות וזה כי הוא מבואר בדברים שאינם תחת סוג אחד שהם בלתי מתיחסים כי אין יחס בין המתוק והלבן כל שכן בין המתוק והשטח ולזה הוא מבואר שאנחנו ואם נסכל האיכות או האיכיות שיתוארו בהם הגרמים השמימיים הם מתיחסים עם אלו האיכיות אשר בנמצאות השפלות עכ"פ ואיך לא והנה ענייני הטלסמאות והלוחות המספרות התאמת עניינם בהשגות רב ואם לא היה החתיחסות והדמיון אשר בין הגרמים השמימיים והנמצאות השפלות לא היה ענין להם ולמה ונרחיק אם כן עניינ׳ הקמיעות והלחשים אלא שלהתיחסם בגרמים השמימיים וביניהם יגיע באמצעותם השפע מהם והנה הם במדרגת הכלי לפעולות ההם והוא קרוב שיעזור לזה עזר גדול ציור הפועל והוא אמרם בכיוצא בזה אתמחי גברא ואתמחי קמיעא וכבר התבאר התיחסות והדמיון ממה שנראה מתנועות איסורות בסבוב וזה שהדבר מוסכם עליו היות יסוד האש יניעהו השמש והנה ש״א שיגיעהו על צד הדחיה והחיתוך לג' סבות הא׳ לרחוק זה מזה והב׳ מהשמש לא יתואר במקשייות ורכות הג׳ להיות השמש קבוע בגלגלו בלתי ממיר מקומו אין המלט אם כן להיות ניצוצו מחמם האש ומניעו אין המלט אם כן מיחס והדמיון:

הדרוש הו'

הדרוש הששי בשדים: ולפי שמציאותם מבואר בתורה ובדברי רז״ל עם שנתפרסם ונמשך באומות ונתאמת אצל החוש הנה העיון בהם בשני עניינים אם במהותם או בתכלית מציאותם ולפי שאין לנו מבוא בידיעה בסבותיהם הנה דרך החקירה בעניינים אלו מן המאוחר אל הקודם והוא הנמשך והמפורסם בהם ואומר שמה שנתפרסם בהם ד׳ עניינים הא' ידיעה בעניינים ההוים והעתידים הטבעיים למה שבאמצעותם תגיע הידיעה לאדם הב׳ בקשת הכבוד וההשתעבד להם שבאמצעות העבודות יתרצו ויעתרו לבקשת העובד כאמרו יזבחו לשדים לא אלוה וכמו שבא בספרי המלאכה ההיא הג' בחירת הרע במה ההסתה לחטוא כמו השטן לאיוב והכזב הנמצא בהם כמו שבא בסנהדרין. הד' שיפעלו בתכלית הקלות ויתלבשו באנושות בפתע כמו שנתפרסם במעשים באו בתלמוד בזה אין צורך לזוכרם ולזה אומר כי למה שלהם ידיעה בדברים ההוים והעתידים אין המלט מהיות בהם חלק שכלי ולמה שנמצא בהם בקשת הכבוד והבחירה אל הרע שהם דברים בהם נמשכים מהכח המתעורר הנה אין המלט מהיות היסודות הקלים גוברים בהם אם היה שיורכבו מהד׳ יסודות ואולי שהם מחלקים אישיים ואויריים והנה יסכים בזה הבחיר' אל הרע כי למה שהתפאר שהטוב במדות המצוע הנה אם היה האדם השוה המזג מארבע יסודותיו ומוכן ונאות לבחור בטוב והיו האדומיים בהם בעשנים וקנאים והדומים אל הכבוד והמעלה יותר ראוי לעוותם מן המצוע ולזה היו אלה שיסודם אישיות ואויריות שהם בקצה האחרון ראוי להיותם בתכלית הגאוה והכעס והקנאה עד שיגיע ממנה להסית ולהדיח האדם כפי מה שאיפשר לו וזהו מה שאשער במהותם והוא מסכים אל מה שאחז״ל בהם שיש בהם עניינים כבני אדם ועניינים במלאכי השרת ולפי זה יהיה תכלית מציאותם אל הטוב הוא אם לנסות בהם בני אדם ולשומם שלמים באמצעות נסיונם כאשר קרה לאיוב בסוף עניינו ואם להיותם כלי מפצו לממרים דברו כפי מה שתגזור חכמתו יתברך וכבר פשטה כת מהדברים יראו במהות השדים שבהם שכלים נבדלים ותכף הבראם הרגישו במעלתם ונטו אלא הגאו' אם שחרה להם ההשתעבד לו ית' שנתקנאו במעלת האדם השלם שהוא ידוע אצלם שהיה עתיד לחיותם במדרגתם וזה אמנם היה לבחירתם שנבראו בעלי בחירה ורצון ובחרו ברע ולכן נענשו להתקיים ולהתמיד ברוע הבחירה וזה אמנם יראה מאמר נפסד בעצמו וזה שהוא ידוע שהרע והחסרות יגיע מפאת החמר והטוב והשלמות מפאת הצורה וכל שכן היות הצורה צורה שכלית שהוא מן הנמנע אצלה שתבחר ברע ובחסרון והמאמר שנבראו בעלי בחירה ורצון כאשר נבין בו טוב הרצון בשלמות והתענוג בו הוא אמר אין ספק בו ואם נבין בו היותם בעלי בחירה ושאיפשר להם לפעולת הטוב והרע הוא דבר בלתי מצוייר בחק השכל ועוד שהחטא הזה בהם לא ימלט מהיות אם בעת הבראם ואם אחר הבראם ולפי שהוא נמנע בעת הראשון שנבראו בו למה שהיגיעה לחטא היה למה שהרגישו במעלתם ובכלל למה שהחטא היה מפעל מה מהפועל עכ״פ צריך שיקדם לו הפועל בזמן ולזה מה שמחוייב שהיה החטא אחר הבריאה יחוייב אם כן שעמדו זמן בשלמות בלא חטא ולפי שהוא מבואר בהם שאין להם הפך ואין המלט מחדוש סבה להפוך רצונם אל החטא ורוע הבחירה והיה שחדוש הסבה הוא נמנע בשכל הנפרד הפשוט הוא מבואר שהחטא בהם נמנע וכ״ש לפי הנחתם שיראו ששאר השכלים יתקיימו והבוטחו מאתו יתברך בטוב הבחירה תכף הבראם שהיה ראוי שיובטחו אלו גם כן בטוב הבחירה אחר שעמדו זמן מה בלא חטא ולפי שהדברים נעלמים ושערי החקירה כמעט נעולים אין לנו לזוז מקבלת רז״ל ר״ל שאמרו שיש בהם דברים כבני אדם ודברים כמלאכי השרת ודי בזה הדרוש הו':

הדרוש הז'

הדרוש הז' אם תעתק נפש האדם או תאצל והוא שיקראוהו כת מהחכמים גלגול: ואמנם לפי שהתבאר במה שקדם שנפש האדם עצם שכלי מוכן היה נראה שההעתק בה דבר בטל כמו שקנה קצת מושכלות בפעל וזה שכבר יתחייב בשני שיולד משכיל בפעל בזולת למוד והוא הפך מה שנראה בחוש בכל זמן החול' שהועתק אלינו קורותיו האלהים אלא כשיהיו המושכלות אשר קנה נעדרות ממנו ברצון האל לתכלית ידוע אצלו שהכת האומרת בו יסודה הקבלה הנה דלתי החקירה ננעלות בו ואם קבלה נקבל בסבר פנים יפות ודי בזה בדרוש הז':

הדרוש הח'

הדרוש השמיני אם תשאר נפש הנער שאינו חייב במצות: ולפי שהתבאר במה שקדם היות הנפש עצם שכלי מוכן כבר יראה היות השארותה איך שהיה מקטנות הגוף וגדלו לפי מה שדובר מחיות ההשארות לגמול העבודה אם לא תשיג לעבור כבר ראה מניעות השארותה והיה ראוי שתשוב למקורה כשאר חלקי החמר השכיל ליסודותם ולא תשיג השארות בעצמה כמו שהעירונו על זה בכלל הב' מהמאמר הג' אלא שלפי מה שקבלו רז״ל משתתחיל לפקוח עין שכלו והוא שרמזו משידע לומר אמן והוא כאלו אמרו קטן היודע למי מברכין למה שהמלה הזאת מדרגה לענותה אחר הברכה ולזה היה כאלו אמרו משידע לקבל הברכה ולענות אחריה יזכה להשארות וזה גם כן באמצעות זכות המילה והכנסו בבריתו של אברהם אבינו:

הדרוש הט'

הדרוש התשיעי בגן עדן וגהינם: והנה לא נפל ספק במציאותם למה שג״ע מציאותו מבוארת בתורה ובמקומות בתלמוד ואמנם גהינם אם היה שאין מציאותו מבואר בתורה שבכתב הנה בתלמוד מבואר בהרבה מקומות על שמציאותו מפורשת ומקובל להם אבל מקום הספק הוא אם הם מקומות מיוחדין ליום הדין לנטול ועונש לנפשות לבד או אם הם משותפים לנפשות אחר ההפרד ולגופות בני אדם ליום הדין ואולם גן עדן להיותו ביישוב כמו שמפורש בכתוב יהיה משכן אדם וחוה קודם שמרו הנה יותר נאות וקרוב אל הדעת משיהיה משכן לצדיקים בגוף ונפש הזוכים לתחייה ואשר יחיו בזמן התחיה והנה יסכים בזה מאמר רז״ל עתיד הב״ה לעשות סעודה לצדיקים בגן עדן ועתיד הב״ה לעשות מחול לצדיקים וכבדו ביניהם וכל אחד מראה לו באצבעו יורו בזה שהדבקות לזיו השכינה יהיה בשיעור שאף כשישתמשו בחושיהם לא יפרידו הקשר בשום צד אבל שהיה מקום מובן לנפשות לבד הנה בזה המקום עיון להיותן רוחניות ויחשב בהן היותן מוגבלות בלתי במקום ויהיה א״כ גן עדן הצפון לצדיקים אשר נכפל בדברי רז״ל פשט מאמרם לחיותו אחר המות מיד ירמוז בזה לגן עדן שלמעלה והוא הדבקות בזיו השכינה ואמנם ממה שנא' בקבלה בהגבלת זמן עונש הרשעים בגהינם יראה ממה שאין ספה בו שהעונש ההוא הוא אחר המות מיד. ולפי שבא במקומות רבים שהוא בעולם הזה השפל והוא המבונה במקומות במקרא. אבדון שחת. תפתה. הנה יראה שהנפשות עם היותן רוחניות מקום יגבלם ויתפעלו בצער נמרץ וזה הצער בבר דברנו עליו במה שקדם שאין העיון חולק עליו ובכלל למה שהוא מוסכם מבעלי דיגנו היותה מתפעלת מהערבות והשמחה כאשר תשיג מה שבטבעה להשיג ראוי שתהיה מתפעלת מהיגון והצער כאשר לאין תשיג אותו ואינו רחוק שימשך מהצער ההוא הפסד וכליון באחרית וגם לטנופה כחמריות איננו רחוק שבעת המות תשאר עמה חמריות ואכיות מה בתכלית אשר בעבורו תשיג צער גם כן ותהיה מוגבלת במקום ולזה אי חלוק על קבלת רז״ל והתבאר גם כן שלא יחלוק עליו העיון ודי בזה בפירוש הנזכר:

הדרוש הי'

הדרוש העשירי המכוון כמעשה בראשית ומעשה מרכבה ואם הוא חכמת הטבע ומה שאחריו כמו שמשכו קצת מחכמי אומתינו: ואמנם המכוון בהם אינו מה שדמו הוא מבואר בעצמו למי שהרגיל מאמריהם על זה אם להגדלתם המעשים במעלה וקדושה כאמרם דבר קטן הויות דאביי ורבא ודבר גדול מעשה מרכבה ואמרו במדרש רבי אליעזר בן עזריה שנתעטף וישב וסבבה אש כל האילנות וזה אמנם לקדושת הדברים ומעלתם ואין במה שיושג במה שאחר דבר מזה וזה שרוב מה שנתבאר שם הם דברים בתכלית החולשה כמו שהתבאר במה שקדם. ואם למה שהפליגו רז״ל בהסתר אלו הדברים כמו שבא במשנה בפ' אין דורשין במעשה בראשית בשנים ולא במרכבה ביחיד והפליגו ספורי' בעונש המפורסם באלו העניינים עד שהם בעצמם היו נמנעים מללמוד עד עת הזקנה כאמרם בפרק ההוא תא ואגמרך מעשה מרכבה א״ל אכתי לא קשאי והנה אין בדבר מאלו רוצה לומר בחכמת הטבע ומה שאחריו דבר וחייב הסוד וההסתר האלהים אם לא יקרא מה שבהם מהכפירה הכפירה והריסה לדת האלהית סתרי תורה ואיך לא וההתעלמות ההוא כבר נתפרסם לבחורים ולקטנים וגם לזולתינו בבתי מדרשיהם הכוללים לבני עשירים ופחות וגם כן הרחיקו תכלית ההרחקה מה שהוא כנגד התורה בכגופיא והמון רבה. וממה שיחייב היות מה שדמו בריאה וחזיה הוא שהוא ידוע שחכמת הטבע אצלם קודמת בסדר תלמוד בהכרח למה שאחרי כמו שנתבאר שם והנה בא בגמרא מעשה בשני חכמים שאחד מהם היה בקי במעשה בראשית ואחד במעשה מרכבה והתנו ביניהם שילמד כל אחד לחבירו הנודע אצלו ואחר שלמד האחד לאחד במעשה בראשית כששאל ממנו שישלים תנאו א״ל אכתי לא קשית וזהו מה שיורה בבירור שאין המכוון אצלם במעשה בראשית ומעשה מרכבה הטבע ומה שאחרי חלילה וכ״ש שהיו במדרנה גדולה מהתלמוד שהוא ביאור מצות התורה ומשפטיו האלהיים המקנים לאדם ההצלחה האמיתית ולזה יראה שהמכוון במעשה בראשית הוא כפשוט שהוא תאר מעשה היצירה והוא השתלשלות הנמצאות וקשר העליונים עם התחתונים אשר לא נודע סודו מדרך החקירה והוא עקר מה שבא בספר יצירה הידוע לאברהם אבינו והוא הרמוז בדרש לרז״ל בה״א נברא העולם שנא׳ באברהם בה' בראם ואמרו כי נברא העולם הבא ביו״ד שנאמר כי ביה י״י צור עולמים ולפי שהקשר והשתלשלות הזה כפי מה שקבלו רז״ל נחלה בשם המפורש יחייב העניין הזה סוד סתום ונסתר להגדלת השם ויראתו. ואמנם המכוון במעשה מרכבה הוא מה שאפשר השגתו מהעליונים וההשתלשלות קצתם עם קצת ולהיות העניינים ההם המקובלים בתכלית המעלה והרקות והבנת העניינים בחלקי מה שהם באלו העניינים יביא להריסה וירחיקו האדם מהצלחתו חוייב בהם תכלית ההסתר והישוב אשר בעבור זה נמנעה החכמה ההיא מהבחורים לרתיחת טבעם וקלות תנועתם ומנעו לדרוש בהם אלא בתכלית ההסתר ובראשי פרקים. ואמנם צריך שיובן זה כשיבא לדרוש הכתובים הרומזים על זה וכל זה לקבוע בלב יראה לשומעים לא בעת הלמוד כי לא עלה על דעת שעניינים אלו שהחלוף בהם מרי עצום ימסרו בראשי פרקים בעת הלמוד וכל שכן בהיותם עניינים בלתי נודעים בחקירה אבל למי שקבל העניינים בעצמם הוא אשר כנוהו במשנה בשם חכם אמרו אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו הנה כשיבא לדבר עמהם בדרשות הכתובים ולייחס העניינים ההם אליהם ימסור בראשי פרקים אחר היותו הכם ואז יקל לו להבין מדעתו ישיב העניינים ההם על הכתובים ולהיות השם המפורש ונקודו ירמוז אל העניינים האלה היה הגדלת הש״י וקדושתו נמסר לכהנים ואסרו הקריאה בו ככתבו אלא להם ובמקדש לבד וזה אמנם להיותו מיוחד בהודאה על היכלת לפעול הנפלאות כמו שיודה זה אמרו ושמי י״י לא נודעתי להם ירצה שעם היותו נתראה עם האבות באל שדי המורה על הנהגתו וסדרו המציאות בכלל הנה לא נודע עמהם ר״ל לא נתפרסם עמהם מאד בדברים יוצאים מהמנהג הטבעי ויורה זה גם כן השבעת הכהן את האשה בשם הזה ומהותו אותם במים עד שהיה נמשך הפעל הנפלא ההוא וכבר שהיתה הוראה בפירוש קדושת הלשון למה שהוא מורה חדושו ההויות כלן בתמידות כמו שנתבאר במאמר הג׳ והיה אות האיתן מורה על חיוב התמדת החמש והוא סוד היכלת ויסודו ולזה היה השם בתכלית ההגדלה והקדושה ואין ספק שהיה הנקוד מורה על מעלת השם ההוא וגדולתו ונפלאותיו אשר בעבור זה היה ההעלם ראוי ומחוייב ובזה ראוי שיובנו דברי הרב המורה בפרקיו ואם לא יורה עליו פשט הלשון וזה שחיוב המציאות אשר אמרנו אין ההעלם ראוי בו אבל צריך שיתפרסם להמון האנשים והנשים ועם היות יצאנו קצת מכוונת הפרק ראינו לזוכרו בכאן להיות השם הזה לפי המעט המושג ממנו יסוד מעשה בראשית ומעשה המרכבה לפי המכוון בו בדברי רז״ל והוא מה שרצינו לבארו:

הדרוש הי"א

הדרוש הי״א אם השכל והמשכיל והמושכל דבר אחד אם לא: והנה צד ההיו' מפורסם אצל הפלוסופי׳ שהם יראו כי כן למה שהשכל בפועל ואיננו נאחז במקום ואיננו דבר זולת ההשכלה והמושכל ואשר הופשט מהדבר המושכל איננו זולת ההשכלה התבאר אצלם א"כ היות המשכיל והשכל והמושכל דבר א׳. ואמנם יתחייב להם זה בשכל הנפרד שהוא בו בפעל תמיד והיא מבואר שיתחייב זה בשכל האנושי בהיותו בפעל וכבר האריך בזה הרב בחלק הא' מספרו. ואולם צד השלילה יתבאר כן למה שיתחייב מהניחנו השכל והמשכיל והמושכל דבר אחד שהשכל יתעצם במה שישכילם. והתבאר במה שקדם שקרות זאת ההקדמה למה שיתחייבו ממנו בטולים רבים. הנה אם כן כשהיה שכל האדם משכיל בפעל אי איפשר שיהיה המשכיל והמושכל דבר אחד. למה שהמשכיל הוא דבר זולת ההשכלה אלא שההשכלה מתחייב במשכיל חיוב עצמי ולזה הוא מבואר שקרות זאת ההקדמה בשכל האנושי. אף כשנניחהו שכל בפעל גם בשכל הנפרד יתחייב כן שההשכלה תאר עצמי ולא עצמות ובזה נעמדו רגלי המון הפלוסופים שלא בחנו בין עצמות לתאר עצמי והפלא מהם שלא ימלט הדבר מחלוקה אם שההשכלה במושכלים מתחלפים דבר אחד בעינו אם לא ואם היה דבר אחד יתחייב שהמושכלות יהיו דבר א׳ בעינו למה שההשכלה והמושכל דבר אחד בעינו וכבר הונח מתחלפים ויתחייב גם כן שכשידע האדם מושכל אחד ידע כל המושכלים אחר שהם דבר אחד בעינו ואם אין ההשכלה בהם דבר אחד בעינו יתחייב שהשכל יהיה מורכב ממושכלים מתחלפים ואם הם עצמים היה מורכב מעצמים רבים וכל זה בתכלית הבטול והנה זה מספיק בדרוש הזה:

הדרוש הי"ב

הדרוש השנים עשר במניע הראשון: וזה אם המניע הראשון עלול מהעלה הראשונה או אם המניע הראשון הוא יתברך ולפי שנחלקו בדרוש הזה גדולי הפלוסופים וזה שבן סנא ואבונצר ורבי משה בן אלאוי שהכריע עמהם יראו שהמניע הא' עלול ממנו יתברך. וכן רש״ד יראה שהוא יתברך המניע הא׳ הנה ראוי לבאר דעתם בקצרה ומה הניע אליהם במחלקת הזה ויתבאר מזה שיסוד המחלקת הוא רעוע וזה שהם סבלו שתי הקדמות א׳ שהעלה הראשונה היא בתכלית הפשיטות הב' שלא יתחייב מעלה אחת פשוטה כי אם עלול אחד פשוט ולזה יראו קצתם כי למה שהיה השכל הראשון הוא הסבה לגלגל הפועל התנועה היומית והיה הגלגל מורכב הרכבה מה יתחייב שמניעו מורכב הרכבה מה למה שהתבאר בהקדמה הב׳ שמה פשוט לא יתחייב כי אם פשוט ולפי שמחוייב המציאות פשוט בתכלית הפשיטות כמו שהתבאר בהקדמה הא׳ הנה אם כן המניע הראשון אינו מחוייב המציאות ולפי שכל מה שזולת מחוייב המצעיאות עלול לו הנה המניע הראשון עלול למחוייב המציאות וזהו דעת ב״ס ואבוגצר ורבי משה אלאוי שנמשך עמהם אמנם בן רש"ד עם שהוא יודה בהקדמות יראה שהמניע הראשון הוא מחוייב המציאות שהוא אמר. שההקדמה השנית צודקת בסבת פועלת אבל בסבה צוריית אינה צודקת ולפי שהמחוייב המציאות סבה צוריית לנמצאות לא יתחייב הפשיטות לעלול הא׳ והוא יבאר שהוא יתברך אינו סבה פועלת נתלית פעולת׳ בהוצאת הפעל מההעדר אל המציאות וכאשר יצא אל המציאות לא יתלה בו פעולת הפועל ולפי שהפעולה אשר בהוצאה אל המציאות שינוי ב״ת והפעולה הב״ת אי איפשר שתיוחס אל הנצחי כי הנצחי ימצא תמיד על שלמותו האחרון ואיננו א"כ פועל עת ובלתי פועל עת יתחייב אצלו אם כן שהמחוייב המציאות איננו סבה פועלדת ולזה לא יתחייב שהמניע הגלגל האחרון יהיה עלול ממנו ואמנם החכם רבי משה בן אלאוי ז"ל יראה שזה אמנם יצדק על המהות לבד לא על הפועל בשלוח ואמנם הוא כל מה שיתלה בו מציאות דבר מה אי זה מציאות היה נצחי או בלתי גצחי ולזה הכריע שהמגיע הא' הוא עלול מן הסבה הראשונה. הן אלה קצות דרכם בקצרה והוא מבואר שהיסוד רעוע למה שההקדמה הב' אמנם תצדק על צד החיוב אבל אחר שהתבאר במה שאין ספק בו שהפועל פועל על צד הרצון וההטבה לא יתחייב היות העלול פשוט והוא מבואר למעיין בזה הספר אך אמנה להיות קבלת רז״ל שהמלאכים נבראו ביום ראשון אין לנו לזוז מקבלתם. וכל שכן שהוא מסכים עם העיון ודי בדרוש הזה:

הדרוש הי"ג

הדרוש השלש עשר בהמנעות השגת אמתת מהותו יתברך אם הוא מצד התורה לבד או אם יסכים בו העיון. ואם היה שיסכים בו העיון אם יש להמנעות היה טבע קיים באופן שלא יצוייד בו אפשרות: ואומר למה שהיה מוסכם מרוב המון הפלוסופים היות השכל והמשכיל והמושכל דבר אחד כבר יראה שהעיון יסכים אצלם בהמנעות הזה ושהוא באופן שלא יצוייר אפשרותו וזה שאם היה המהות מושכל לזולתו הנה היה הזולת המשכיל עם המושכל דבר אחד חלילה אלא שההקדמה הזאת מבוארת הבטול כמו שקדם לנו במקומות מזה הספר ולזה עם היות המנעו מחוייב מצד התורה כאמרו כי לא יראני האדם וחי והיה העיון מסכים גם כן אל שאין דרך ומנה לזולתו לעמוד על אמתת מהותו הנה איננו באופן שלא יצוייר המנע יכלת השם עליו על צד המופת ואולם יסכים בזה אנקלוס שתרגם וחי ויתקיים מסכים עם מה שנאמר במקום אחר מות נמות כי אלהים ראינו ולפי זה איננו רחוק שבקש משה השגת המהות על צד הפלא אלא שלדעת הרב המורה ז״ל לא יצוייר אפשרות בשום צד להיותו מודה בהקדמה ההיא רוצה לומר היות השכל והמשכיל והמושפל אחד ולפי דבריו הבקשה לדעת מהותו רחוקה מאד ממדרגת משה אמנם איך שיהי' אין הכרח לתרגום אנקלוס שההשגה לשכלים הנפרדים באמתת מהותו לזה שכבר בארנו שהבקשה בראיית הפנים רמז אל התארים העצמיים שלא עמד המופת על המנעות אפשרות השגתם ולזה תרגם אנקלוס וחי ויתקיים זה ומה שראינו מספיק בדרושים אלו ובו נשלם המאמר [הרביעי] מהחלק הזה הראשון המכונה באור י״י: [והיתה ההשלמה בחדש זיו שנת מאה ושבעים לפרט האלף הששי ליצירה בסרקוסטה אשר במלכות ארגון]

והתהלה לאל לבדו ומרומם על כל ברכה ותהלה אמן ואמן. בריך רחמנא דסייעין עד כאן. הוא ברחמיו יזכנו להבין ולהשיב האמת אמן אמן ואמן:

סוף הספר

תוכן העניינים

אור ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה